Not wanting to know

When at night I walk

slowly down the sidewalk

with my steps making the only sound

and darkness the entire world surrounds

I will not turn around

to see who follows light 

for I know it is probably 

just a bird of night.

The real cause is that I fear

for a monster might be near.

Without me looking,

without me hearing,

Without my knowing,

it might not be.

And thus if I can help myself

bad omens, 

atrocities,

 signs and proofs

are all ignored like mere silly spoofs.

I sit aside, 

and in my news I hide.  

reality may not disturb

the comfort and security of my dreams curb. 

All rights reserved to Cha Plan Sha 

שכב בני אלטרנטיבי ואופיו של הלילה

נתקלתי בנוסח אלטרנטיבי של שיר הילדים הקלאסי "שכב בני" ואני מביא אותו כאן ברשות מאת המעבד -

שכב בני, שן במנוחה, 

אל נא תבכה מרה. 

על ידך יושבת אמך,

שומרת מכל רע. 

מיילל בחוץ התן, 

הוא רוצה ללכת לגן.

אך מסבירה אמא תנה,

הגיע זמן השינה. 

שכב בני, שן במנוחה, 

אל נא תבכה מרה. 

על ידך יושב אביך,

שומרך מכל רע. 

מיילל בחוץ הקיפוד, 

הוא רוצה ללכת לרקוד.

אך מסבירה סבתו בתבונה,

הגיע זמן השינה. 

שכב בני, שן במנוחה, 

אל נא תבכה מרה. 

על ידך יושבת סבתך,

שומרת מכל רע. 

מיילל בחוץ הינשוף, 

הוא רוצה לעוף ולעוף.

אך מסביר אביו בשמחה,

הגיע זמן המנוחה. 

העיבוד מדגים היטב עד כמה חלק משירי הילדים של פעם רוויים באידיאולוגיה ובתפישת-עולם שגם אם היא רלוונטית לגמרי בימינו אנו, חשוב מאוד להיות מודעים לה.

בפוסט הזה אני מבקש להתייחס להיבט אחד של שוני שבין העיבוד לבין המקור: תפישתו של הלילה. 

בשיר המקורי - 

מיילל בחוץ התן; הרוח נושבת שם; הצל שם; קר שם; שועל חורק לו שן שם; אבא שומר ואינו ישן;

בשיר יש גם התגלגלות מסלימה של הקורה בלילה ככל שמתקדמים בבתים:

הבן כשיגדל גם הוא ישמור (עם האב); כל המושב ער; גם האם שומרת; האש בוערת בלילה; חציר וקש נאכלים בה; כשיגיע היום יהיה צורך להתחיל מחדש.

אם לסכם בלשון המעטה (ממעיטה במיוחד) את תפישתו של הלילה בשיר המקורי: זמן של סכנה והעדר בטחון.

הלילה רצוף סכנות מעולם החי, חלקן מפורשות חלקן לא (מקור האש). כל אוהביו של הילד והעולם סביבו עושים ככל שביכולתם לשמור עליו, להגן עליו, תוך הבהרה מפורשת בדבר התפקיד המצופה ממנו, לכשיגדל. 

כאדם בוגר יש ניגוד עמוק בין הניגון לבין הטקסט. ושאלה טובה וראויה להעמקה, לטעמי, היא מהו מקור הרוגע שהוא משרה על שומעיו ? האומנם הלחן המרגיעות גובר על המילים הדרוכות והמזעיקות ? או שמא הטקסט איננו משפיע על שומעו כפי שמשפיעות הנסיבות הנעימות של ההשכבה לשינה ?

ואולי, יטען המאמין במודע ובתת-מודע, השיר אינו מרגיע כפי שנוטים לסבור במחשבה ראשונה ? אולי הוא חלק מאותם מרכיבים בתרבות הישראלית שמחנכים את כל אזרחיה היהודיים למודעות עד כאב לסכנות הפוטנציאליות כבר מגיל צעיר, בדומה לדרך המקורית והמטרידה בה גני ילדים מסויימים מלמדים על ההיסטוריה של העם היהודי ?   

בניגוד לשיר המקורי, בו הלילה הוא כה מסוכן עד כי למרות שאמא שומרת על הפעוט שצריך להרדם, אבא גם שומר. ולמרות שגם אבא שומר, גם אמא שומרת. וגם כל המושב ער ושומר. בניגוד לדינמיקת השמירה וההישמרות, השיר המעובד מציע לילה אלטרנטיבי - לילה שבו 3 חיות ליליות - התן, הקיפוד והינשוף - בגילאים הצעירים, בדומה לפעוט השומע - מבקשות להמשיך ולעסוק בפעילויות המקבילות לאלה של הפעוט - ללכת לגן, לרקוד, להתרוצץ - והמבוגר האחראי בעולם החי, בדומה למקבילו בעולם בני-האדם, משגיח ומסביר שצריך ללכת לישון. צריך לנוח. אלמנט הסכנה אומנם אינו נעדר גם בשיר המעובד: יש מי ששומר מכל רע;  יש בכך גם כדי לחבר לשיר המקורי וגם להזכיר הפחד האפשרי מהלא-ידוע שבלילה, פחד שעצם נוכחותו מובנת בגלל העדר האור ובגלל הלא-ידוע. אך השיר המעובד מאיר אל תוך הלילה וחושף את הפעילויות שבו, את מקור הקולות שבו, ואת הדומה והחביב שבו, באופן שיש בו כדי לאפשר לפעוט/ה להרגיש את מקצב החיים הלילי ולהרדם עם דימויים וחוויות חיוביים על החוויות שמציע ומזמן הלילה.  

בין הנמר לתהום

אזרח תמים
הלך ברחוב
ופתאום  נמלט
כי תאגיד טורף חשק בו -
לסלט.

האזרח ניסה מפלט למצוא
אך גילה לאכזבתו
כי דרכו מסתיימת בצוק תלול
והנמר צמוד לאחוריו במסלול.

הוא לא אמר נואש,
חיפש מוצא חדש
וכך מצא עצמו תלוי בשיח
שמהצוק הגיח.

במשל העתיק
לשיח פרחים נאים.
רגע הנחמה בניחוח המתוק
הוא הדימוי לחיים.

 במציאות המודרנית

קשה למצוא פרחים נאים.
נדמה שהדרך לסוף אחר

היא עם תאגידי-הנשך
להפסיק לתקשר. 

שיר מחזור הנזלת

שיר מחזור הנזלת 

כשהשנה לסופה מתקרבת
המחזור לסיום הוא קורא
ואפי משתומם בחדוות הארנבת  -
האומנם ?
היא מתעכבת ?

ואולי
(כפי שכתבה כבר אחרת)
לא היו הדברים מעולם ?
לא מאחרת ולא מטרטרת
לא מתחילה
ולכן לא נגמרת ?

סופים
הם כידוע
(ובמיוחד למשוררים)
התחלה של משהו
לא קבוע.
אך כמו היקום
אם בעיגול עסקינן
הרי שאין למצוא התחלה
וגם לסוף בעצם אין זמן.

מה שברור הוא
גם אם בערך
בדרך לא דרך
הוא הבטחון
הפשוט
שכך או
אחרת
לבוא לבקר
תמיד היא חוזרת.