יש הגיון בשגעונו של הסדר

בכל פעם בה הסדר

קורא אותי לסדר
אני שב ונתקל
בכל אותם דברים רבי-משקל

שבתוך הבלאגן מעצמם נחבאים 

בהם יהיה עלי הטיפול להקדים 

לפני שאוכל 

לסדר 

סוף סוף

את שאר החיים.

תמונה של ירח

לפעמים נתקלים באינטרנט במשהו יפה. סתם כך. תמונה של מה שנקרא 'ירח אסיף' (harvest moon) בלשון-עם-זר, תפשה את עיניי ומטרידה את מנוחתי. אז הנה הקישור אליה.


הירח בדרך-כלל ממלא ספרי ילדים לרוב. מהצד האחד, "ויהי ערב" האגדי -

(התמונה מצוטטת מאתר "סימניה")

מהצד השני, התשובה המודרנית, אגדה מתהווה בפני-עצמה, "לילה בלי ירח" -

(התמונה מצוטטת מאתר YNET)

"ויהי ערב", העוסק ב'חטא', ב'כעס' וב'סליחה', ושנושא עליו ביקורות רבות בכל הנוגע לתפישת הסדר, הפרת הסדר, דיכוי ושליטה, ושאר ירקות מבית-מדרשו של המרקסיזם ונכדיו, זכה לתשובה מהפכנית-חתרנית מאלפת ומהנה בדמות "לילה בלי ירח". שני הספרים, לעניות דעתי, הינם כיום ויהיו גם בעוד דורות לקלאסיקות מאריכות-ימים. בוודאי כל זמן שהעברית תיוותר שפה חיה ומדוברת ופעוטות וספרים-שלפני-השינה ייפגשו.

ההבדל בין הירחים של הספרים הוא בעצם אחד הביטויים הטובים ביותר שאפשר להציע להבדל בין הדורות, ולשינויים שעברו על היהודים-הישראלים מאז כתיבתו של הראשון ועד לכתיבתו של השני.

ואני ? למרות חיבתי לספרי-הילדים, לדימויים, ולירח-ים המואנשים, בכל זאת, אחרי הכל, מעדיף את ירח האסיף.