יום שלישי, 20 במרץ 2012

thee and a summer's day


(XKCD licensed this 
under 
License)

Although it was funny, I still prefer the original comparison:
Shall I compare thee to a summer's day?
Thou art more lovely and more temperate;
Rough winds do shake the darling buds of May,
And summer's lease hath all too short a date;
Sometime too hot the eye of heaven shines,
And often is his gold complexion dimm'd;
And every fair from fair sometime declines,
By chance or nature's changing course untrimm'd;
But thy eternal summer shall not fade,
Nor lose possession of that fair thou ow'st;
Nor shall Death brag thou wander'st in his shade,
When in eternal lines to time thou grow'st:
So long as men can breathe or eyes can see,
So long lives this, and this gives life to thee.

(quoted from the Wikipdia article of Shakespeare's 18th Sonnet)

יום שישי, 2 במרץ 2012

התקווה אלטרנטיבי

התקוה, שבה השבוע לכותרות, כאשר שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, לא שר את ההמנון ועורר את חמתם של חברי הפרלמנט שלנו מצדה הימני של המפה הפוליטית. למקרה שאתם לא זוכרים את המילים, אני מצרף אותן כאן:


כֹּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח, קָדִימָה,
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה,

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ,
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ,
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.
(הנוסח המצוטט - מאתר הכנסת)

אנשים רציניים ממני יצאו להגנתו של הערבוש הסרבן שסירב לשיר את המנוננו (אם כבר אני עושה שימוש במילים מפורשות, כדאי להציץ גם בערך האינציקלופדי הבא באותו הקשר של המונח המביך הזה), ובכל זאת חשבתי שכדאי להזכיר כמה עובדות - 

מעבר לעובדות המלמדות שסלים ג'ובראן אינו לבד, רציתי להוסיף הערה או שתיים על הפרובלמטיקה של השיר בנוסחו הנוכחי, מהפרספקטיבה היהודית-החילונית:
  • מוזר שעם חופשי היושב בארצו מקפיד להמשיך ולשיר מפרספקטיבה גלותית. אנחנו כבר יושבים בציון, לא ? אם נביט מזרחה, הרי נביט לכיוון הלא-נכון. המבט צריך להיות מופנה עמוק פנימה. 
  • התקוה שעוד לא אובדת, הרי כבר מומשה לה, ומה אפשר להגיד על אדם שממשיך לייחל אל מה שכבר מזמן קיבל ? אומנם יש במשפט "עוד לא אבדה תקוותנו" עוצמה רבה, אבל יש בו גם חרדה רבה. האם לא מוטב לחפש נוסח אחר, אופטימי יותר ?  דוגמא אפשרית היא ההמנון הפולני, הטומן בחובו את השאיפה רבת-השנים של הפולנים לעצמאות חרף כיבושים זרים חוזרים ונשנים, והפותח במילים רבות-העוצמה: פולין לא תאבד, כל עוד אנו חיים (תרגום חופשי). 
מה שמביא אותנו למסקנה ההכרחית שלא כדאי לפסול על הסף את הביקורת המרומזת בשתיקתו של סלים ג'ובראן. אולי כדאי אפילו להקשיב לה, ולהציע נוסח חדש, אליו יוכל להצטרף גם הוא בשירה רמה ובשמחה. 

ואם כבר מדברים על נוסח חדש, אז למה שגם אני לא אציע אחד ? נוסח אלטרנטיבי במילותיו אך השומר על הלחן המקורי וכך מקנה מחד את האפשרות של כל אדם היושב בישראל לשיר את מילותיו בהזדהות, ומאידך משמר המשכיות. 

לפני שאתם עוברים אל הנוסח האלטרנטיבי( בהנחה שאתם עדיין עמדי), אזכיר רק שהשיר המקורי מחייב אילוצים רבים בהגיית המילים כדי להתאים ללחן, והוא מושר, פחות או יותר כך (בתרגום להגייה ללא תוים):
כו-אול עוד בל-בב פני-מה
נ-פש יהו-די הו-מי-יה
ולפ-א-תי מיז-רח קאדי-מה 
ע-ין לצי-יון צואו-פי-יה

עוד לא א-ב-דה תיק-ווא-תא-נו
התיק-וה ב-ת שנות אלפא-יים 
לי-יות עם חופ-שי ב-א-ארצנו 
א-רץ צי-יון וירו-ש-לא-ים.  
(וחוזר:
לי-הי-יות עם חופ-שי ב-א-א-ארצ-נו 
א-רץ צי-יון וירו-ש-ל-ים.  )

וכתוצאה, גם הנוסח האלטרנטיבי יושר עם התאמות קלות, ואני אותיר לקורא האמיץ המנסה לבחור את דרכו בשירת הטקסט שלהלן: 
כל עוד בלבב פנימה
נפש חיינו הומיה,
ועינינו קדימה
לעתידנו צופיה -  
עוד לא אבדה תקוותנו,
התקוה לשינוי עולם,
לרוות אושר בארצנו
ארץ קדושה אהובה. 
גם אם אתם חושבים שהנוסח האלטרנטיבי המוצע כאן הוא מגוחך, תודו שהרעיון הבסיסי אותו זעק כבוד השופט ג'ובראן בשתיקתו - הימנון לאומי שמסייע בליכוד היושבים בארץ לכדי עם אחד, ולא מפריד ביניהם ומלבה שנאות, הוא לא רעיון רע כל-כך.

סמלים לאומיים נועדו לסייע בגיבושו של לאום. האם לא הגיעה השעה שהלאום הישראלי יעלה ויבוא קדימה ?