ShadyOne's Escaped Poetry

מצאתי עצמי מעלעל השבוע במחזה " וויצק " של גיאורג ביכנר . במהלך העיון בדברי המבוא למחזה, שכתב מתרגם-המחזה, פרופ' שמעון זנדבנק , נתקלתי בדברים הבאים, שצמררו אותי מכוח הרלוונטיות הפוליטית שבהם: "... הלא אנחנו יודעים למה אנחנו יכולים לצפות משליטינו. כל מה שהעניקו לנו, סחטנו מהם בכוח. ואפילו כשנתנו משהו, השליכו אותו כנדבה לקבצנים וכצעצוע עלוב לתינוקות, כדי להשכיח מלב העם פעור-הפה את הרצועה המתהדקת על צווארו.... ....כיוון שנולדנו וגדלנו בצינוק, שוב אין אנחנו חשים שאנחנו כלואים בבור כשידינו ורגלינו כבולות ופינו סתום. מהו זה שאתם מכנים 'מצב חוקי?' חוק ההופך את רוב רובם של האזרחים לבהמות עמלות כדי לספק את צרכיו הבלתי-טבעיים של מיעוט מבוטל ומושחת? והחוק הזה, הנתמך על ידי כוח צבאי ברוטלי ועל-ידי עורמתם האווילית של סוכניו, החוק הזה הוא מעשה אלימות נצחי וגס נגד הצדק ונגד השכל הישר, ואני אלחם בו בידי ובפי כל מקום שאוכל."  (הציטוט הוא מתוך המבוא לווייצק/ גיאורג ביכנר (בתרגום שמעון זנדבנק; הוצאת "אור-עם"; 1982)) כמעט 200 שנה עברו.  הכל כאילו א...

קראתי על אמירה הס ושירתה (לא העיתונאית עמירה, אלא המשוררת אמירה) לא הכרתי אותה קודם וזו היתה כתבה מעניינת למרות שכמו תמיד ב'הארץ' כשאתה קורא על שירה ועל יוצר/ת יהודי/ת ממוצא מזרח תיכוני אתה צריך להיות מעט סקפטי ולא להיסחף עם גלי השבחים אל הררי עבודת-האלילים ובכל זאת היו בה, בכתבה הזו סוג של פנינים של מפגש שנדמה כי הם מצדיקים את ההערצה הזו ולו הערצת-מעט אפרת מישורי כתבה על הספר השלישי שלה הנחיה לקריאה: "לא לעצור כל רגע ולחפש מובן, תוך פירוק זהיר וחשדני של כל משפט ומשפט. אלא לרוץ, להתמסר לקצב שמכתיבים השירים ולהניח להם לפעול את פעולתם". ועל כך השיבה הס : "לפעמים יבוא לך שיר כמופע אורקולי, לפעמים יבוא לך שיר כדהרת סוס. אתה צריך להתחבר למקור שממנו נבעו המילים האלה ואז תבין אותו, בלי צורך לפתור איזו חידה". ולנסיונות הסיווג שלה היא משיבה: "אני לא חושבת שהתכנים שלי שונים מהתכנים של איזה משורר אחר שנגע במקומות שאני נגעתי. ואני גם לא יודעת אם אני פמיניסטית. אני באמת לא יודעת מה אני. אני די אנדרוגינוס כזה. אני לא מסתכלת על עניין של זכר או נק...

בלוג הייקו הוא ממש בעברית איזה יום! הרגע הזה של גילוי הסמוי כמה טוב. הקישור  של 'ירח חסר' - הרפתקה ?

שירה של עלמה זוהר , שיר אהבה אינדיאני הוא עוד אחד מאותם מעוררי-השראה אהובים עליי, אם בנוסח הזה, או בנוסח המחוספס יותר בהופעה חיה המילים  תופשות אותי, ומה שלא יהיה באותו רגע, ההשראה מתגלגלת, ו... לרגע זה נשמע לי כל כך אפשרי... פשוט להמריא...

40 שנה חלפו מאז שהמשורר בארי חזק נהרג במלחמת יום הכיפורים. שירו, ' ריבונו של עולם ', מולחן ומושר על ידי ברי סחרוף  הוא דרך לא-רעה להיזכר או להכיר את המשורר רב-הכשרון הזה שהלך מאיתנו בטרם עת: שמו הפרטי, בארי, נבחר על ידי הוריו לזכרו של  ברל כצנלסון  ('בארי' היה שמו העברי של ברל). כשאנחנו נזכרים בבארי, בדעת או מבלי-דעת, אנחנו גם מעלים על שפתינו את זכרו של ברל. המנגנון הזה של שמות עתירי-משמעות מייצר תופעות לא פשוטות של היזכרות.  בכל פעם שאני נתקל בשמו של  קיבוץ בארי , יישוב שגם שמו נבחר להנצחה של ברל, אני נזכר בבארי חזק....  "אנא הגבר עוצמת אותותיך  כאן אני לא שומע לא יודע... "

It is a period of seeking for me, on a multitude of plains, and in such times, inspiration is sometimes hard to get. At such times, Listening is one of the most powerful tools I know. I have just posted about one of the most inspirational hebrew songs I know, " to see the light ", and shortly afterwards it was clear to me that I wish, need, feel, know that I also must listen to the  wonderful words of " The Fields of Athenry ". There are several great performances of this song, but I prefer two great versions - 1)  The Dubliners'  emotional version - 2) Charlie and the Boys'  rougher, more of the people's version - Both present different sides of this song, a great example of Irish poetry, that great and powerful art which tears one's heart and fills it at the same time with endless longing, pain and compassion.

" לראות את האור ", אחד השירים היפים יותר שנכתבו והולחנו בשפה העברית, בביצועה של אפרת גוש , הוא אחד מאותם השירים שמאפשרים לו, לשומע, לראות את 'האור' לו הוא נזקק באותו רגע. שיר עתיר השראה, קסום, שתמיד שווה להקדיש לו ול מילותיו כמה דקות... "ולרגע יכולתי לשמוע עלים מלמדים שירתם ורציתי לעלות גבוה לפרוח איתם "

XKCD, the great webcomic, Romantically and hilariously compares a loved one and a summer's day   - (XKCD licensed this  under  a  Creative Commons  Attribution-NonCommercial 2.5  License ) .  Although it was funny, I still prefer the original comparison : Shall I compare thee to a summer's day? Thou art more lovely and more temperate; Rough winds do shake the darling buds of May, And summer's lease hath all too short a date; Sometime too hot the eye of heaven shines, And often is his gold complexion dimm'd; And every fair from fair sometime declines, By chance or nature's changing course untrimm'd; But thy eternal summer shall not fade, Nor lose possession of that fair thou ow'st; Nor shall Death brag thou wander'st in his shade, When in eternal lines to time thou grow'st: So long as men can breathe or eyes can see, So long lives this, and this gives life to thee. (quoted from the Wikipdia article of  Sh...

השחקנית והזמרת אפרת בן צור   ב ראיון מעניין עם איילת שני שיותר משהוא ראיון, הוא סיפור רב-רבדים על החיים . עצוב, מצחיק, מעניין ומאלף לקרוא שמי שנמצאת בתקופה של פריחה בקריירה שלה - כשחקנית וכזמרת, מסוגלת לומר משפט כמו: "אני בתקופה שאני צריכה אנרגיות. משהו נסחט בי. אולי בגלל ההוצאה של האלבום. בפברואר יש לנו 17 הצגות של "יונה ונער" ויש לי שם תפקיד שאני אוהבת. אבל לשחק 17 פעמים בחודש? אני לא אוהבת. זה מדכא אותי כי זה מה שאני עושה. אז זה מה שאני הולכת לעשות? עוד כמה שנים? לנסוע במיניבוס לאשדוד ולירושלים ולעשות בדיוק את אותה הצגה? למה? ואם אני לא אעשה את זה, מה אני אעשה?" ויש שם עוד הרבה משפטים מעניינים ומעוררי-מחשבה, כמו המשפט שבכותרת הפוסט שמצוטט משם, וכמו אחרים. שווה קריאה.  

נתקלתי בנוסח אלטרנטיבי של שיר הילדים הקלאסי "שכב בני" ואני מביא אותו כאן ברשות מאת המעבד - שכב בני, שן במנוחה,  אל נא תבכה מרה.  על ידך יושבת אמך, שומרת מכל רע.  מיילל בחוץ התן,  הוא רוצה ללכת לגן. אך מסבירה אמא תנה, הגיע זמן השינה.  שכב בני, שן במנוחה,  אל נא תבכה מרה.  על ידך יושב אביך, שומרך מכל רע.  מיילל בחוץ הקיפוד,  הוא רוצה ללכת לרקוד. אך מסבירה סבתו בתבונה, הגיע זמן השינה.  שכב בני, שן במנוחה,  אל נא תבכה מרה.  על ידך יושבת סבתך, שומרת מכל רע.  מיילל בחוץ הינשוף,  הוא רוצה לעוף ולעוף. אך מסביר אביו בשמחה, הגיע זמן המנוחה.  העיבוד מדגים היטב עד כמה חלק משירי הילדים של פעם רוויים באידיאולוגיה ובתפישת-עולם שגם אם היא רלוונטית לגמרי בימינו אנו, חשוב מאוד להיות מודעים לה. בפוסט הזה אני מבקש להתייחס להיבט אחד של שוני שבין העיבוד לבין המקור : תפישתו של הלילה.  בשיר המקורי -  מיילל בחוץ התן; הרוח נושבת שם; הצל שם; קר שם; שועל ח...

עידן לנדו ציטט את ברכט בהקשרים של איומי ההתקפה על הגרעין האיראני .  למרות ש ההקשר, לטעמי, הופך הציטוט למיותר , הציטוט לכשעצמו תמיד מוצדק: "הממשלות כותבות חוזי אי-התקפה. אדם קטן כתוב את צוואתך." (ברטולד ברכט, "מטעם" 27, תירגמה: ליאורה בינג-היידקר)

They are called Flash fiction , and are usually demonstrated by a micro story commonly related to Earnest Hemingway : "For sale: Baby Shoes. Never used."   ( There are doubts regarding this story actually being by Hemingway ). One might doubt whether that specific story is a true story. Does that story really have a protagonist ? a conflict ? a resolution ? But apparently others are not bothered by that, as a micro stories competition I've just learned about, and a wired six-word-stories collection  taught me. Don't get me wrong. This collection, for instance, had some gems in it, such as - To save humankind he died again.   - Ben Bova Will this do (lazy writer asked)?      - Ken MacLeod Machine. Unexpectedly, I’d invented a time - Alan Moore Longed for him. Got him. Shit. - Margaret Atwood and the article reminded me of Arthur C. Clarke 's famous -  "God said:  'Cancel Program GENESIS.'  ...

דף המידע של חנות הספרים של איתמר, שעסק השבוע בסיפורה המרתק של המחתרת הציונית בעיראק, ובמיוחד בפן הספרותי המפתיע , החזיר מתהום הנשיה גם את סיפורו הקשה והחשוב של יוסף חיים ברנר , " הוא אמר לה ", אזכיר את הפתיחה (תוך רענון העברית) שהיא יפה היום, בדיוק כפי שהיתה יפה כשנכתבו הדברים, לכל המבקשים לשנות את העולם: "הוא אמר לה: – אמי!   אל תמנעי אותי מדרכי, אשר אני הולך עליה.   אל תעצרי בי; אל תרבי מעצורים על כל המעצורים והקוצים הקשים הסובבים אותי והמעכבים אותי עד בלי די.      אל תשפכי דמעות מול עיני על דם לבי המוקשה.      אל-נא תעמדי בכניסה, אל נא תשמרי בידך על הפתח,  אל-נא תסגרי הדלת מלפני.     כי אין עצה ואין תחבולה: אני צריך ללכת.  אני צריך ללכת.   לא מצוָה אני מקיים בזה; לא חובה אני עושה: אין חובות עלי ואיני עבד לשום דבר.      איני יכול  שלא ללכת.   חיי אינם חיים, אם לא אלך.   אני אשתגע אם לא אלך.  אני משתגע גם כשאני רק חושב על אפשרות אי-ההלי...

העין השביעית הביאה את מאמרו המעורר של  דוד פרישמן (כן, כן, אותו האיש על שמו קרוי בתל-אביב הכביש ), "על הגניבה"   ( שאפשר למצוא גם בפרוייקט בן-יהודה ). בין דבריו הוקסמתי מדברי הסניגוריה שלו על סוגי "הגניבה הספרותית הטובה": 'יש גם מין גנבה ספרותית, שהוא פשוט מין מצוה. כותב איזה הדיוט ספר ושם נמצא איזה דבר טוב, ורק שצורתו והרצאתו גרועות מאד, ולכן בא סופר בעל כשרון ונוטל את הדבר הטוב משם ומרצה אותו לפנינו – הרי זה עושה מצוה. הספר עובר ובטל ונשכח, ומצוה היא להציל את הרעיון האחד הטוב, בכדי שלא ימות גם זה עם השאר.במקצוע האמנות לא די לנו שיש לו לאחד איזו מחשבה טובה. אלא שתהא מחשבה זו גם מעבדת יפה. כלי-הנשק והתכשיטים של המנצח שיכים לעולם להמנצח. אחד הסופרים המפורסמים בגרמניה, כשהיה קורא איזה ספר שנתקלקל ביד מחברו, היה אומר: את זה עלינו לתקן עוד באיזה זמן מן הזמנים ולעשותו יפה. תקן ועשה יפה – זוהי תורת-המוסר היחידה של הגונב. העיקר הוא שיעשה את הנשחת יפה, ואז תבוא עליו ברכה. מלבד זה עושים לפעמים הגנבים הספרותיים מעשה טוב, כשהם לוקחים דברים מתוך ספרים קדמונים, שאין להם ...

נתקלתי ב סיפור קצר של אריאל גרייזס על עובד רס"ר . לא מה שנשמע במבט ראשון ובהחלט שווה קריאה. אני, אגב, לא באמת יכול להגיד איפה שירתתי. באמת לא. מצחיק, אבל לך תגיד ששירתת ביחידה שלא רק שהיא לא קיימת אלא שהיא גם לא סקסית במיוחד. דכאון. אולי עדיף כבר להיות עובד רס"ר. למרות שגם אצלנו היציאות היו טובות ובוודאי היה יותר מעניין. נוסטלגיה... אבל אם לקחת רגע של ביקורת ספרות, למרות שהיצירה הזו בהחלט מקסימה בעיניי, היא לא מציאותית. מסיבה מאוד פשוטה. מעולם לא פגשתי בעובד רס"ר שהתבייש בהיותו עובד רס"ר. אם כבר - להיפך. סידור נהדר, ומי צריך יותר, וכולי וכולי, והמנטליות של רוב מי שנתקלתי בו פה ושם בתפקיד הזה, היתה שאם אפשר לעשות משהו מחר, עדיף לדחות אותו למחרתיים. האדם היחיד שפגשתי אי-פעם שהתבייש בתפקיד שלו, היה בחור שסונג'ר כמסופח לשלישות של איזושהיא מפקדה אלמונית. וגם הוא, אינטליגנטי ומבריק ומבוזבז, כמו כל-כך הרבה אנשים שכולנו מכירים בשירותם הצבאי, לא היה צריך להתבייש. מי שצריך היה להתבייש, היה מי שהביא אדם צעיר ומוכשר להשחית 3 שנים מחייו על שטויות, שגם אנשים פחותים ממנו י...

"מתחת לחוט התיל (החלוד)  צומחים עשבי האביב של הארץ החצויה  מלטפים זה את זה ברוך כה רב." נתקלתי בשיר הייקו מקסים זה, מכל המקומות, ב דף המידע של חנות הספרים של איתמר . הוא מצוטט מתוך הספר "שירי הייקו - מבחר על פי ספרו של ה.ג. הנדרסון" בהוצאת ספריית פועלים.

עודני מתבלט בנוגע לצורך/כורח/משימה/הנאה שבתרגום לאנגלית של אחד מ שיריו האמיצים יותר של אלתרמן באנגלית, ונסיונות ההשתמטות הביאוני אל אתר שלא הכרתי, המביא - בין היתר - שירה עברית באנגלית . את השיר שרציתי אומנם אין שם, אבל לא משליכים כלאחר יד מלוכה שנתקלים בה בדרך....  

במסגרת מהלך (שלא הצלחתי להחליט אם הוא יותר) תרבותי או פרסומי, פורסמה ב-YNET כתבה ובה כמה שירים הנקראים על ידי משורריהם . השירים לקוחים מתוך הקובץ "קולות שירה: 25 משוררים 82 שירים" בהוצאת עם עובד. השירים הם - "קורנליה", מאת יונה וולך ; "מאהב חדש", מאת דן פגיס ; "ידידי טִנטָן", מאת מרים ילן-שטקליס ; "הנפש היא אפריקה", מאת נורית זרחי ; "לא אני", מאת אלכסנדר פן ; "השירה" - "פּאָעזיע" (עברית ויידיש), מאת אברהם סוצקבר ; "איך הזמן", מאת תרצה אתר . אחרי האזנה לשירים שפורסמו, איך נאמר, נדמה שחלק מהמשוררים - נשמעים יותר טוב בכתב. אולי בגלל זקנתם ? חלוף הזמן ? הדינמיקה של ההקלטה ? לך תדע. לזכותם של דן פגיס ומרים ילן-שטקליס, קריאתם עשתה צדק עם שירתם. ויונה וולך ? היא היחידה שלא רק עשתה צדק עם שירתה, אלא הפגינה כשרון של performance poet . אבל נניח בצד הביקורת על הקריאה. גם אם מעלה וגם אם מורידה -  כל אמנות ברשת מבורכת. במיוחד במקום פופולרי כמו YNET . [ותודה ל- אחת על שהעבירה לי הקישור ]