ShadyOne's Escaped Poetry

בלוג הייקו הוא ממש בעברית איזה יום! הרגע הזה של גילוי הסמוי כמה טוב. הקישור  של 'ירח חסר' - הרפתקה ?

האם הוגן להאשים את נתניהו באחריות להסכם המעצמות עם איראן בנוגע לתוכנית הנשק הגרעיני שלה ? אני מאלה הסבורים שכן. בפרספקטיבה הישראלית, נתניהו אחראי במידה רבה להסכם הזה. מדוע ? בגלל האמת הפשוטה, שניתנת לתיאור בסיפור על שלושה ראשי ממשלה ישראליים. מנחם בגין ידע שיש בעיה עם תוכנית הגרעין של עיראק. והוא דאג שלא תהיה בעיה . אהוד אולמרט ידע שיש בעיה עם תוכנית הגרעין של סוריה. והוא דאג שלא תהיה בעיה . בנימין נתניהו ידע שיש בעיה עם תוכנית הגרעין של איראן. ומה הוא עשה? הוא דיבר ודיבר ודיבר. והבעיה? היא נשארה בעינה. וכמו שנתניהו עצמו אומר - את סופה איש לא ישער.

אחרי מותו אל תספדו לו לא כך אלא אחרת: היה איש וראו - אינו עוד בינינו האם היה זאת טרם זמנו ומי מאיתנו יידע לקצוב את שעון החיים ?  שירת חייו נפסקה ואם שלנו נמשכת הרי שמה  שאיננו ממשיך בהכרח עצר לו באמצע וצר אבל מי יידע לומר כמה מזמורים שר ומה מהם נותר ? ומי יאמר לאן הלך ומה הומה נפשו באותם מחוזות נסתרים ? צר צר מאוד על שאינו עוד איתנו כאן אבל את מנגינת נפשו נפש חיה עוד נשמע דברים רבים לה והוא הן השמיעם לא רק בינו לבינו אלא גם בנשימותיו בחיוכו בהליכתו ואותו הרז לא נכחד כי נפשו מפזזת היא בזכרוננו משוררת היא לא אילמת כי אם מהדהדת הד-עז של עוצמת הנעורים שאבדה מאז ונזכרת עד היום ! וצר מאוד, מאוד על שאיננו שומעים אותה במו אוזנינו אבל אותם הכיסופים מתממשים במסע הנשמה שמזמן כבר איננה כאן על האדמה הזו באותו לבוש בשר ודם ובדרכה החדשה תמו כמיהות מסוג אחד והתחילו אחרות והוא שאיננו בא עוד בינינו, מהלך לו אל אותו עולם שאחרינו... וגדול, גדול מאוד, מאוד הכאב היה איש - וראו: איננו עוד, ושירת חייו באמצע נפסקה, אך אל תטעו נא שירי מזמו...

לא אחת, עודי חושב על הנופלים, עולה ומהדהד בי שירה של פלישיה המנס , קאזאביאנקה ,  המוכר לרבים במילות הפתיחה "הנער עמד על הסיפון הבוער"  -  The boy stood on the burning deck Whence all but him had fled; The flame that lit the battle's wreck Shone round him o'er the dead. בתרגום חופשי לעברית, אומר הבית הראשון -  "הנער עמד על הסיפון הבוער משם כולם - מלבדו - כבר נמלטו ;  הלהבה אשר האירה את הספינה (שנטרפה בקרב) זהרה סביב לו ועל פני המתים. " תמונה לא קלה, שיש בה סוג של שקט שאחרי הסערה, אך לא מהסוג הנעים. יש ויכוח ספרותי שאני אינני מכיר הכרעה בו, עד כמה מתאר השיר הזה אירועים אשר קרו במציאות. הגורסים בכך שמדובר בסיפור אמיתי, מסבירים שמדובר בתיאור לירי של התרחשות במלחמות הנפוליאוניות, בקרב על מפרץ אבו-קיר. מפקדה של אחת האוניות הצרפתיות, לוק-ג'וליאן-ג'וזף קאזאביאנקה נפגע פגיעה אנושה, ובנו ג'יוקאנטה, צוער בן 12 שנים, ניצב על הסיפון בעמדה עליה הופקד בהוראת אביו, וסירב להתפנות כל עוד לא יקבל הוראה אחרת מהאב. האב הג...

בעקבות אחד מהמשוררים החביבים עליי , חשבתי ש הרעש סביב ההנפקה של פייסבוק  הוא הזדמנות נהדרת להזכיר עובדה בסיסית בנוגע לפייסבוק, שחשוב לזכור למרות כל ההתלהבות מהרשת החברתית הגדולה בעולם, שבגודלה כבר היום מתחרה עם המדינות הגדולות בעולם (במדידת מספר האנשים הנכנסים אליה בחודש... המדד של כמה אנשים פעילים בה בכל רגע נתון הוא שאלה שעד כמה שהצלחתי לברר, היא קשה הרבה יותר למענה, וכנראה שלא במקרה...) רוב האנשים שאני מכיר נכנסים לפייסבוק כדי לבדוק "מה חדש". אומנם לא כולם מכורים לרשת-החברתית (התמכרות לפייסבוק מוכרת כיום כבעיה אמיתית. יש דרכים למדוד את רמת ההתמכרות ,  מאמרים על משמעויותיה , תהיות בנוגע לשורשיה האמיתיים , דרכים להתמודד איתה והיא כמובן ניתנת למיקום במסגרת ההתמכרות הכוללת לאינטרנט , תופעה מורכבת בפני עצמה), אבל נראה כי כולם מחוברים לזווית-ההתבוננות הזו כשהם בוחנים את החיים הוירטואליים שברשת-החברתית. כתוצאה, בכל פעם כשמישהו סביבי מזכיר את פייסבוק, גם אם אני נענה בהתלהבות, בו בזמן אני גם נזכר באותו ציטוט נושן מ" זן ואמנות אחזקת האופנוע " של רוברט מ. פירסיג  - ...

התקוה , שבה השבוע לכותרות, כאשר שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן , לא שר את ההמנון ועורר את חמתם של חברי הפרלמנט שלנו מצדה הימני של המפה הפוליטית . למקרה שאתם לא זוכרים את המילים, אני מצרף אותן כאן: כֹּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה, וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח, קָדִימָה, עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה, עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. (הנוסח המצוטט - מאתר הכנסת ) אנשים רציניים ממני  יצאו להגנתו  של ה ערבוש  הסרבן שסירב לשיר את המנוננו (אם כבר אני עושה שימוש במילים מפורשות, כדאי להציץ גם ב ערך האינציקלופדי הבא באותו הקשר של המונח המביך הזה ), ובכל זאת חשבתי שכדאי להזכיר כמה עובדות -  הרצל לא רצה ב"התקווה" כהמנון התנועה הציונית. אבל השיר הושר על ידי תומכי ציון בסוף הקונגרס הציוני השישי (כמחאה על הדיונים ב תוכנית המכונה "תוכנית אוגנדה"  שעלתה אז על שולחן התנועה), ומאז זכה בדומיננטיות שהביאה אותו ...

a song of bereavement   The "bereavement family" is a phrase used (in some parts of the world), in regards to the loving relatives of persons who have lost their lives in combat, during military service or as a result of a terror attack, and as a description of those relatives existential state of mourning. Poems written by a bereaved father, dealing with the present absence of his dead son in his daily routine and in his night dreams, insinuating the parent's deeply-restrained feelings, were the cause for this poem, in relation to that father, a member in my "extended family". This is a rather awkward translation of a poem published previously in Hebrew on this blog , but I suspect that similarly to the famous limitations of translating humor, there are limitations regarding the translation of grief.  Sometimes, in various relations, one hears that hated phrase that of the "bereavement family". Bereavement, as we all know, does n...

wanted: a leader with a ... for a people without we need a knight in shining armour with a sword and shield to call a duel upon our leaders and lay them on the hill. oh, i don't mean that old charade of leaders wise and great, nor do i mean the ones to kill and maim and hate. we need a leader with a conscience for ours is too light, to help us work together and help us get it right. i just fear that mediocreness has taken its last toll, and no longer is there any knight, to come and take the call.

מזמור לפרופיט דוראן      (לכבודו של אחד מגדולי נושאי לפיד הויכוח עם הנצרות בספרד האונסת)     יש אנשים, אותם יש ליזכור,     צללים מעבר הראויים למיזמור,     חיים של כבוד, חוכמה ומתת,     קול שנישא בגאון ללא חת!     בימי אנוסים, בארץ ספרד,     ניצב שם אדם, קראו לו אפד,     מול רודפי עדתו ניצב בגאון,     שרה אל מולם ללא חדלון,        הוא וכתביו אל מול ההמון!     היו אז ימים של דמע וכאב,     לא היה זה קל לצאת בעוז לב     וזאת האמת, שלו הייתה אור,     יצחק בן משה, האיש שנזכור!                       מסתבר שלא קל כל-כך לכתוב שירי תהילה וזיכרון … עכשיו מובן יותר מדוע "שאל" מי שנטל   את "מנשרים קלו ומאריות גברו" … דימוי שעובד, עדיף על משהו שאלהים יודע איך יתקבל....

דירות ותרופות, סוציאלים עובדים, שוטרים וחולים, רופאים ופקידים.  חשמל וגבינה במכולת,  אנשים לא אוכלים פה סולת.  ובסוף כל חודש התפילה כבר שגורה  לגלגל את המינוס לחודש הבא. כולם מוחאים כפיים כולם מוחים ברחובות הרבים זועקים לשמיים מעטים סובלים שבעתיים. התקשורת זורמת עם כל גל שעובר, דוגמניות אוהבות מפגינים לדברר, רמת-החיים לכולנו תיפול  עם אחוות-רווחה בסגנון האתמול. עובדים את הבנק ואת העשיר,  רוצים רק לגור באמצע העיר.  כולם מבקשים למקסם תועלתם,  חזית מאוחדת מסתירה ערוותם.   כולם מוחאים כפיים כולם מוחים ברחובות  הרבים זועקים לשמיים  מעטים סובלים שבעתיים.   פוליטיקאים   על הברכיים  זה כיף ונעים אבל שמאל וימין  הם זהים מבפנים.  פרץ ושרון, ישי וברק  הם כולם הרי טבחי-המרק,  גם קודקוד ההווה, האיש נתניהו, יצחק ויבכה ויעשה לנו מיאו. אבל מהפכה אמיתית לא קורית בשבועיים   עוד מעט ייפתחו ארובות השמיים,  אוהלים יתקפלו, לימודים יתחדשו,...

נורא בא לי להחרים אותך ואותך ואותך ואותך - כן אותך, ואפילו מותר לי. בחוק. רק את ההם אסור לנו להחרים. לא מדהים ? זה נורא מתוק ! 

נתקלתי ב סיפור קצר של אריאל גרייזס על עובד רס"ר . לא מה שנשמע במבט ראשון ובהחלט שווה קריאה. אני, אגב, לא באמת יכול להגיד איפה שירתתי. באמת לא. מצחיק, אבל לך תגיד ששירתת ביחידה שלא רק שהיא לא קיימת אלא שהיא גם לא סקסית במיוחד. דכאון. אולי עדיף כבר להיות עובד רס"ר. למרות שגם אצלנו היציאות היו טובות ובוודאי היה יותר מעניין. נוסטלגיה... אבל אם לקחת רגע של ביקורת ספרות, למרות שהיצירה הזו בהחלט מקסימה בעיניי, היא לא מציאותית. מסיבה מאוד פשוטה. מעולם לא פגשתי בעובד רס"ר שהתבייש בהיותו עובד רס"ר. אם כבר - להיפך. סידור נהדר, ומי צריך יותר, וכולי וכולי, והמנטליות של רוב מי שנתקלתי בו פה ושם בתפקיד הזה, היתה שאם אפשר לעשות משהו מחר, עדיף לדחות אותו למחרתיים. האדם היחיד שפגשתי אי-פעם שהתבייש בתפקיד שלו, היה בחור שסונג'ר כמסופח לשלישות של איזושהיא מפקדה אלמונית. וגם הוא, אינטליגנטי ומבריק ומבוזבז, כמו כל-כך הרבה אנשים שכולנו מכירים בשירותם הצבאי, לא היה צריך להתבייש. מי שצריך היה להתבייש, היה מי שהביא אדם צעיר ומוכשר להשחית 3 שנים מחייו על שטויות, שגם אנשים פחותים ממנו י...

  [לרגל מפגש עם כתבה במוסף הספרות של הארץ על "אחרי זה" של גיורא פישר  ובעיקר עם השיר "זה" המצוטט שם] לפעמים, בכל מיני הקשרים, נשמע הביטוי השנוא על "משפחת השכול". שְכולׁ כידוע, אינו יוצר משפחות. רחוק מזה. אם כבר – להיפך. אבל כשקראתי משיריו של האב הרגשתי, אחרי תחושת-הבעיטה שבועט השכול שבתוכו ואחרי הרתיעה, זו של ההדחקה הנמשכת של השכול שבי, הרגשתי, שלא פחות משהוא אביו של מֵרום, בנו המת, הוא אחי. את אשר בלבו, יודע אני. 

נכתב ליום הזכרון לחללי מערכות ישראל, ל רגל ויכוח ההנצחה הנורא, על כבאים, שוטרים וסוהרים האדם המוסרי, הבוגר, השקול, ינהג קצת אחר אם יהפוך לשכול. להבין זאת צריך כל אדם ואדם אך אין זה צידוק להבחין בין דם לבין דם. כל מי שנפל במלחמה החזקה   על קימום וקיום של ארצנו הרכה, זכאי להיזכר באופן מופתי ממש כמו אוריה החיתי. כל המבקש את יקרו להגדיל כל המבקש בין הבאים להבדיל - בין פעוט שבן-עוולה רצח לבין חייל שטנק שנפל ממגבה מעך לבין איש מודיעין שממחלה לא התאושש לבין כבאי שנספה בתפקיד כשנלחם מול האש כל המבדיל בין קדושים וקדושים גם אם מנהמת-לבו הוא רוצה את יקירו לייחד אסור להפקידו על ניהול הגל-עד. כי גם האדם המוסרי, הבוגר, השקול, ינהג קצת אחר אם יהפוך לשכול, ומדינה, שלא כמו היחיד, חייבת לזכור את כל אנשיה - תמיד. 

יש   מתגעגעים לרוסיה הישנה והטובה ויש שרק בוהים באחרים הלועסים קש ותבן באורווה . יש המאיימים ובסוף אף מפתיעים ובין חציר ובין גבבה זמן למשפט הם מודיעים ואת שכרם כולנו משלמים. אך לפועל קשה-היום, כל שנותר הוא לחלום על בוא היום כשאת כולם ישליך הוא ושלום.

"אני אצטט את האמת בכל מקום בו אמצא אותה!" הסביר פעם סנופי ל צ'רלי בראון . זה גם היה מצחיק. אז כאן הציטוט אולי לא מצחיק, אבל שירו של אילן בכר-אבנטור " צילו של רודן ", הוא אחת מפיסות השירה הפוליטית הביקורתית הנאות יותר שנתקלתי בהן לאחרונה, גם אם העין הביקורתית היתה מציעה עיבוד או שניים נוספים. שווה מבט.