ShadyOne's Escaped Poetry

קראתי ב ראיון מוזר ומעניין עם האנתרופולוג תמיר ליאון ב'הארץ' שהנוער פחות אנושי, פחות אמפתי, פשוט משהו אחר. אין מה לומר. תמיר צודק. הנוער הולך ומתדרדר. אבל זה התחיל הרבה לפני הסמארטפון והטכנולוגיה אותם ליאון מאשים. כבר לפני  50 שנה אמר אברהם שפירא (השומר האגדי של פתח תקווה) לחבורת בני נוער : "אתם נוער אתם? אתם בררה!" שפירא צדק  כמובן אבל זה התחיל הרבה קודם. בערך שלושת-אלפים שנה קודם לכן (אל תתפשו אותי בשנה) אמר קוהלת "כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל". שלמה המלך צדק כמובן. אבל זה התחיל הרבה קודם. אלפי שנים לפניו אמר אלוהים "רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם" אלוהים צדק כמובן. אבל בעצם זה התחיל הרבה הרבה קודם לכן... אז אולי אתם רוצים להזמין אותי לסדנה או להרצאה ? נכון שאני לא אנתרופולוג יישומי, אבל גם משורר יישומי כמוני מסוגל להעלות טענות היסטריות ולהבהיל אתכם טוב טוב. אולי תנסו? מה יש לכם להפסיד? לא יפה. אתם פשוט לא בני-אדם.

מפגש עם טקסט מהעבר הציג בפניי מחדש את ההווה (בו אני חיי) ופתאום הבנתי שבעצם לא השתנה דבר הכל נראה אחרת המסיכות הן מופלאות אבל גולת-הכותרת היא שהכל דומה מאוד. אבל מה במקום ? דמוקרטיה, פלוטוקרטיה, קומוניזם, אוטופיזם או כל סוג אחר של איזם ? המכנה המשותף כל-כך פשוט כל-כך נורא. האם יש טעם לשוב בחזרה ? ואם לא, ולעתיד נציע אחרות מה יבטיח שתהיה לנו חירות ?

כן, דליי-השנאה התמלאו יש האומרים שתסכול ודיכוי הם שעשו זאת אחרים סבורים שיריבות ושנאה הם הגורמים ואני? משוכנע שיותר מכל, תרמה האדישות כן דליי-השנאה התמלאו וברחובות הם עולים על גדותיהם כשנושאיהם דוקרים וחותכים ומכים ורוצחים מבקשים בכל דרך נואשת להקל מעט את משא-דלייהם האם זה עוזר? כן דליי-השנאה התמלאו ובכל פעם בה דלאי (נושא דלי) מממש שנאתו הוא ממלא את דליי האחר לא רק זה שנפגע גם קרוביו, חבריו וכל מי שסבור כי הוא האחד שנמלט כן דליי-השנאה התמלאו וים השנאה הולך ועולה עולה מתמלא ואיננו כלה.

ימים של אילמות חולפים באיטיות אחרי אותם אירועים אבל לי אין מילים והשתיקה כשמיכה מכסה ואת מי ? פעם, בהיותי ילד, למדתי שלא כולם הלכו כצאן לטבח. רק בבגרותי הבנתי את הגבורה הנסתרת בהליכה שָׁלֵו   ככבשה עם אשתך וטפך אל המשרפות. והנה, אחיי אינם עוד נשרפים! קיץ שני ברציפות שהם אינם קורבנות גם לא מהאו"ם אלא מהצד השני. ואני ? מסתתר ממפלצות הלילה בשמיכת השתיקה ומבקש להתפלל אל הבוקר שכבר יבוא. אך גרוני ניחר וימי האילמות נמשכים ללא קץ. עד מתי  ?

נחתה בתא הדואר שלי הזמנה לציבור מאת מכון ון-ליר, לערב דיון לכבוד הוצאת הספר "השואה והנכבה: זיכרון, זהות לאומית ושותפות יהודית-ערבית" . אני מתבונן לי בהזמנה ומהרהר. האומנם הדיון בשואה ובנכבה, דיון המביט על האירועים מתוך הפרספקטיבה של זיכרון, זהות לאומית ושותפות יהודית-ערבית הוא מהלך הומניסטי מעורר השראה שיש בו בכדי לקדם את עתידם המשותף של יהודים וערבים בארץ הזו ושל בני-האדם באשר הם ? ואולי מדובר בדיון תועלתני, המקודם בעזרת מימון אנטישמי אירופאי, ותכליתו פירוק שיטתי של הנרטיב היהודי, הישראלי והציוני, תוך ערבוב אלמנטים שאין ביניהם שום קשר שהוא, והסתמכות על מיתוס פלסטינאי שרב השקרי בו על האמיתי? ואולי מדובר בדיון הכרחי, המקודם בעזרת מימון הומניסטי אירופאי, שבא לסייע לעם היהודי להשתחרר מטראומות העבר, תוך התבוננות כנה בסבלו של האחר החי לצדו, אשר בתורה שתאפשר לנו היהודים להפסיק להאחז בכאבנו ולהתחיל להביט קדימה ? ואולי לא היו הדברים מעולם אלא בתודעתנו ? לוחשת לי בת קול. ואולי הדברים גרועים אף מכפי שהם מתוארים, תוהה אחרת, התמהה איך ייתכן, שמכל הגופים שהיו יכולים לע...

אז  מנסים למכור לנו מתווה גז מתוקן . יעני מתוקן. ככה נראית המציאות אם מי שמנהל את המדינה מאמין בטייקונים יותר ממה שהוא מאמין במדינה. אין לטעות כאן. לא מדובר באנשים טובים או רעים תאבי-בצע או צנועים. מדובר כאן בשאלה כלכלית אידיאולוגית ערכית. מי שמאמין באמת בהיותה של המדינה אימפוטנטית ובהיותו של השוק החופשי כל יכול נדון להגיע להערצה עיוורת של החזקים ביותר במציאות הדרוויניסטית הכלכלית פרי השקפתם. כלומר הטייקונים הם גיבורי-העל של נתניהו וחבריו לממשלה. אבל האמת היא פשוטה. הכניסו עז, הוציאו עז, ומתווה הגז נותר כפי שהיה - שורת הסכמות עם משמעות אחת - במקום שמשאבי הגז הטבעי ישרתו קודם כל ובעיקר את אזרחי מדינת ישראל הם ישרתו קודם כל ובעיקר את הברונים השודדים שהשתלטו על מדינת ישראל באדיבות הממשלה שלה. ועל כך אין לי אלא לחרוז את הבאות: אם ניכנע הכלכלה עוד תתרסק. המונופול חייב להתפרק. דייויד גילה צודק. אם נתניהו מפקפק העם חייב להתחזק. כי אם לא נילחם הגז ייעלם ואנחנו נשלם. אבל אם תשובה יתאפק ימכור הגז במחיר צודק כולנו יחד עוד נבנה כאן משק מרתק אסור כאן לשקשק זה הזמן ...

האם הוגן להאשים את נתניהו באחריות להסכם המעצמות עם איראן בנוגע לתוכנית הנשק הגרעיני שלה ? אני מאלה הסבורים שכן. בפרספקטיבה הישראלית, נתניהו אחראי במידה רבה להסכם הזה. מדוע ? בגלל האמת הפשוטה, שניתנת לתיאור בסיפור על שלושה ראשי ממשלה ישראליים. מנחם בגין ידע שיש בעיה עם תוכנית הגרעין של עיראק. והוא דאג שלא תהיה בעיה . אהוד אולמרט ידע שיש בעיה עם תוכנית הגרעין של סוריה. והוא דאג שלא תהיה בעיה . בנימין נתניהו ידע שיש בעיה עם תוכנית הגרעין של איראן. ומה הוא עשה? הוא דיבר ודיבר ודיבר. והבעיה? היא נשארה בעינה. וכמו שנתניהו עצמו אומר - את סופה איש לא ישער.

יצא לי לקרוא הבוקר מאמר מהלל על שירתו של רועי חסן . גל של נוסטלגיה הציף אותי. פשפשתי בזכרוני והגעתי להארה. אם אינני טועה, הפעם האחרונה בה נתקלתי בסוג כזה של שיח היתה כשקראתי מאמרים על תרומתו הכבירה של החבר י. סטאלין לתרבות הפועלים (בברית-המועצות בפרט ובעולם כולו בכלל). שבתי וגירדתי בראש. במבוכה. זה לא שאין למשורר ר. חסן שירים יפים. דווקא אלה שלו שלא זכו להדים רחבים נגעו בי (באופן אסתטי, נעים ומשמעותי ואפילו בהסכמתי). אבל האומנם ? האם אפשר להצדיק דברי-הלל שכאלה? חשבתי לעצמי שבכל זאת, כדאי לדעת עוד. אז הלכתי לעיין ב סיפור הקצר שלו ויצאתי מסופק (אני לא אוהב סיפורת ריאליסטית-לכאורה שהנחות-היסוד שלה מנותקות מהמציאות). מוזר לראות סיפור עם פוטנציאל שרחוק מאוד מלהיות מבושל אבל מוצג כאידיאל. בקיצור, התחושה מתחזקת והולכת. 'הארץ' פועל בהקשר הזה מטעמים פוליטיים. נדמה כי יותר משהוא  מחזק את רועי חסן הוא זקוק לו. הקשר בין פוליטיקה ותרבות הוא מרתק. אין ספק. אבל את מי הוא מחזק? האם צודקים האומרים כי גם  את התרבות וגם  את המחאה  הוא הולך ומפר...

Winning or losing  nothing shall stick  as the strong behold the weak and the powerless shall fall apart and the strong shall be foretold  thou too shall fall down  for the old truth stands  and as chains, strength is measured  so shall you when the time comes  behold !  when the weakest cannot hold crisis crawls much closer to the greatest of the world. Today, tomorrow,  maybe later the weak shall be forced to choose and one way or the other  they shall lose.  If only the strongest chose a different path  if only they kept the promise of a union that seeks to protect the weakest human regardless of his past if only leaders truly fought  for compassion  for brotherhood  for the betterment of the entire human race  maybe, when looking in the mirror  we would not look away seeing our disgrace.  Truth has been foretold and sooner than y...

האם הוא קוסם? שואלים פרשנים לכאורה מנתחים מציעים מסבירים בפועל משכיחים מסתירים מצניעים או שמא פשוט אינם מבינים את אותה האמת הפשוטה הזוהרת מאחורי המשפט הידוע לכל: גם אם אינך יכול לשקר לכולם, כל הזמן, אתה בהחלט יכול לשקר לכ-ו-ל-ם כמה וכמה שנים טובות.

נו,  ביבי שוב התקפל, הפעם בעניין פרס ישראל .  ובקרבי עלה שיר...(על משקל אני שוב מתאהב  של יונה וולך, עם הלחן של צוף פילוסוף והביצוע המעולה של גידי גוב): אני שוב מתקפל כמו גרגמל בלילות בלי שינה שוב בפינה אני שוב מתקפל ונשבע כבר שלא וקורא לה לבוא אני שוב מבטל רק לראות מרחוק אם הצער מתוק שוב בוכה כתינוק אני שוב מתקפל ונשבע כבר שלא וקורא לה לבוא שם התבוסה מחכה ואני עובר או דרך עצמי דרך עצמך שם התבוסה מחכה ואני עובר או... קצת התמהמהתי בפרסום שלו, והופתעתי כמה מעט מהשיר היה צריך לשנות כדי להתאים אותו לנסיבות הפוליטיות הנוכחיות... שימו לב להמשך השיר ו להתייחסות לגינה ...

קראתי ב"בהארץ" משהו שסייד קשוע כתב מניו-יורק. וחשבתי לי מחשבות. ולמרות שבעיתון "הארץ" לא אוהבים את זה , הטרנספר הזוחל של ביבי מצליח. בלי שאף, אחד מרגיש השטחים מתרוקנים מיושביהם, עזה מתרוקנת מיושביה, וגם ערביי ישראל, אחד אחרי השני, מחפשים מקום אחר, שבו יש להם עתיד. והיהודים? בלבם פנימה הם חושדים במה שקורה כאן. חושדים ומקווים כיצד יקרה שבספרי ההיסטוריה תתואר התקופה 1948-2048 כתקופת ההתנחלות המחודשת. עידן התקומה של מדינת ישראל. זו שיהיה לה מקום של כבוד בספרי ההיסטוריה כמגינת המערב אל מול החליפות הערבית המתחדשת. בנימין נתניהו ייזכר על ידי נכדי-נכדינו כאב המייסד השני, אחרי דוד בן גוריון. אם תרצו, אין זו אגדה. והשאלה היחידה שצריך יהיה עוד לשאול - האם אחרי הקרבות בין האימפריה הערבית, של אותו עולם ערבי המתנער מימי-הביניים שלו, לבין העולם הנוצרי שקצת נס ליחו, לבין העולם הסיני שחשב שזה כבר אצלו בידיים, האם יישאר לה, למדינה שלנו, מקום וסיכוי? והאם גם אז כולם, אבל כולם, ישנאו אותנו?

לא אחת, עודי חושב על הנופלים, עולה ומהדהד בי שירה של פלישיה המנס , קאזאביאנקה ,  המוכר לרבים במילות הפתיחה "הנער עמד על הסיפון הבוער"  -  The boy stood on the burning deck Whence all but him had fled; The flame that lit the battle's wreck Shone round him o'er the dead. בתרגום חופשי לעברית, אומר הבית הראשון -  "הנער עמד על הסיפון הבוער משם כולם - מלבדו - כבר נמלטו ;  הלהבה אשר האירה את הספינה (שנטרפה בקרב) זהרה סביב לו ועל פני המתים. " תמונה לא קלה, שיש בה סוג של שקט שאחרי הסערה, אך לא מהסוג הנעים. יש ויכוח ספרותי שאני אינני מכיר הכרעה בו, עד כמה מתאר השיר הזה אירועים אשר קרו במציאות. הגורסים בכך שמדובר בסיפור אמיתי, מסבירים שמדובר בתיאור לירי של התרחשות במלחמות הנפוליאוניות, בקרב על מפרץ אבו-קיר. מפקדה של אחת האוניות הצרפתיות, לוק-ג'וליאן-ג'וזף קאזאביאנקה נפגע פגיעה אנושה, ובנו ג'יוקאנטה, צוער בן 12 שנים, ניצב על הסיפון בעמדה עליה הופקד בהוראת אביו, וסירב להתפנות כל עוד לא יקבל הוראה אחרת מהאב. האב הג...

הם מכים ומכים טמטום החושים התמימים הזכים הם מכים ומכים לא עוד הם מוכים לא עוד קורבנות זועקים ומכים המהום הצופים מביטים והומים אוזניהם הם אוטמים למקצב התופים רק לא מלחמות ! בראשם זועקים הם מכים ומכים מוחים ודוחים את מקצב התופים אך רעש הרגע הולך וקרב ואחריו בוא יבוא האויב. לא אוהב לא אוהב הם מכים ומכים במקצב התופים לא תמימים לא זכים רק מכים ומכים. 

Hopeair = the combination of despair and hope. Example: As I was looking at the traffic my principled political blog was bringing I felt despair. Nothing I was writing was penetrating the heads of the thick-headed ones who actualy reached my blog, those damn few ! And yet, among the clouds of despair, hope sent her rays of self-persuasion. Tomorrow is another day , wouldn't you say ?

It has been ages since the last time. So M-U-C-H t- i- m- e Has Passed that I no longer really remember. How does it feel ? Is it R-E-A-L-L-Y Real ? Sometimes, obsessing about it, is such an ordeal that I just wish there was some kind of a pill to make this infinite need sum up into some form of nil. But some parts of ourselves are not that easy to kill. Once more, my soul's refusal to kneel before Mundanity's grill makes my spine chill, for I - no other - shall pay the resulted bill. But as the sight of that other path, overflowed by the bulk blocks my throat with a metaphorical chunk I seem to have no other choice but to debunk to rejoice and to find my own voice. It has been ages since the last time. But the next time will be different. All rights reserved to  Cha Plan Sha 

Black Friday is here. Shop, shop and shop again, is all THEY wish we did. Like the rhythm of a heart, the shopping drums beat, come! shop fain! but it is another's gain. The beat, these shopping days make, is not delighting one's heart, but light poor peoples' ache. It isn't meant to dance the likes of you or me, but others - those select few, who will remain after this spree of shops - so rich, rich, rich while we scratch the shopping itch. So, why don't all of us ? yes - you and me - stand tall, stand smart, and unite behind this coming BND ?

עת שמעתי לראשונה על  מותו בטרם עת של רמטכ"ל החמאס , לא גאה לבי בעצב. למען האמת, להיפך. מותו של אדם שפקד בקור-רוח על ירי טיל נגד-טנקים על אוטובוס תלמידים איננו יכול להיות דבר רע לגמרי. העולם הוא מקום טוב יותר בלי אנשים המסוגלים להורות כך. אך רגע אחרי המחשבה השמחה הראשונה הזו, עלתה הידיעה המרה שפרידות אלימות שכאלה מן העולם לעולם אינן בודדות. נזכרתי בדבריו של רמטכ"ל מלחמת השחרור של השפה העברית , ב" עכשיו ובימים האחרים ", על רחמי האל הנעדרים . האם זה מוגזם לצפות שכל בני-האדם, כאן ושם, יחמלו על ילדי-הגן, שם וכאן, עכשיו ? ה רחמים  בוודאי כבר מעופפים בדרומה של הארץ, בציפיה עזה לשוך הקרבות.

As I was leafing through Google's materials regarding its new privacy policy , I was sadly thinking about the diminishing concept of privacy. With Facebook slowly sending its tentacles everywhere  and communication companies eavesdropping shamelessly , it seems we must choose between modern life and privacy, and that the choice is being made for us. There used to be times when privacy was a right. But it is clear that sooner, this no longer shall be true. No more. Soon enough, keeping our data to ourselves shall be considered illegitimate. And not too long afterwards, it will probably become a felony. Is it possible that it might be better for our civilization to end at the end of 2012 ? That we start again, a lot less of us, but with a greater commitment to the sound principles of humanity ? Maybe only one rule is required: a complete and utter prohibition on corporations ? Yes, I know. People will tell you that corporations are a necessity of modern econo...

אזרח תמים הלך ברחוב ופתאום  נמלט כי תאגיד טורף חשק בו - לסלט. האזרח ניסה מפלט למצוא אך גילה לאכזבתו כי דרכו מסתיימת בצוק תלול והנמר צמוד לאחוריו במסלול. הוא לא אמר נואש, חיפש מוצא חדש וכך מצא עצמו תלוי בשיח שמהצוק הגיח. במשל העתיק לשיח פרחים נאים. רגע הנחמה בניחוח המתוק הוא הדימוי לחיים.  במציאות המודרנית קשה למצוא פרחים נאים. נדמה שהדרך לסוף אחר היא עם תאגידי-הנשך להפסיק לתקשר.