ShadyOne's Escaped Poetry

האם מוטב לו כך או שמא אחרת ? תמהו חכמים מתווכחים על בוראם מערב עד בוקר. הם לא מבינים כי כך וגם כך לא ייטב. כי  בוראם כבר הלך השאירם מושלכים - לפחות בינתיים. אולי עוד ישוב מחר, או מחרתיים. 

שעת חצות. תן חומק לו בין בתי הכפר. כבר מאוחר. אבל הוא הרי חזר מהעבר. כן, זה לא נגמר. הכיבוש המובטח של הטבע לא צלח. הוא לא שכח. גם לא נשכח. לחזור - בעצם - הוא היה מוכרח. והניגון הזה החרישי ב אשמורת חמישית נשמע לי כמו תיאור של ליל-הפסד כה ממשי. איך זה קרה לנו, בכלל ? שכך נפלנו חזרה, אל העבר הלא מוכרע? כל העמל הישגים שנערמו כמו מגדל כולם עומדים אל מול מבט המסתנן הוא מחייך חיוך ערום ומהנהן יומו קרב, והוא יודע, גם אם יהיה זקן שהפסדו לא הכרחי עוד, כן. ואנחנו? מה איתנו ? מה נאמר? הרי יומנו אנו לא נגמר! עוד לא עבר ! האם נוכל להתמודד עמו עם מבטו עם צליל קולו החרישי ? או שמא גם אנחנו ניסע מפה כי הרי זה לא אישי ? והניגון הזה החרישי באשמורת חמישית יכול עוד להפוך פתאום לשיר של ניצחון כה ממשי. איך זאת יקרה ? האם נדע לזכור ? האם נוכל עוד להאמין ולהקדיש וגם לבחור אם זאת יקרה האם אנחנו עוד נחזור ? והניגון הזה החרישי יהיה שירנו? שיר של הצלחה מבראשית ? שעת חצות. תן חומק לו בין בתי הכפר. כבר מאוחר. אבל הוא הרי חזר מהעבר. כן, זה לא נ...

Each Year,  on December 14th,  the 47 Lord-Less Samurais are remembered in Edo 's Spring-hill Temple .  This image was taken by Stéfan Le Dû   and he  licensed it for public use  under the terms of CC BY-SA 2.5 But why are they remembered so? Why the veneration? Is it the incredible style of vengeance?  The highest demonstration of loyalty ?  Scholars still argue if they walked the true path but the people know and this is why they remember so. 

אמר הצפרדע אני יודע אני יודע אמר הצפרדע זעק הדרדר הוא אמר הוא אמר זעק הדרדר והאבן כמו אחיותיה רקדה וזימרה רקדה וזימרה ורק האדם דבר לא ראה. דבר לא ראה. 

לא אחת, עודי חושב על הנופלים, עולה ומהדהד בי שירה של פלישיה המנס , קאזאביאנקה ,  המוכר לרבים במילות הפתיחה "הנער עמד על הסיפון הבוער"  -  The boy stood on the burning deck Whence all but him had fled; The flame that lit the battle's wreck Shone round him o'er the dead. בתרגום חופשי לעברית, אומר הבית הראשון -  "הנער עמד על הסיפון הבוער משם כולם - מלבדו - כבר נמלטו ;  הלהבה אשר האירה את הספינה (שנטרפה בקרב) זהרה סביב לו ועל פני המתים. " תמונה לא קלה, שיש בה סוג של שקט שאחרי הסערה, אך לא מהסוג הנעים. יש ויכוח ספרותי שאני אינני מכיר הכרעה בו, עד כמה מתאר השיר הזה אירועים אשר קרו במציאות. הגורסים בכך שמדובר בסיפור אמיתי, מסבירים שמדובר בתיאור לירי של התרחשות במלחמות הנפוליאוניות, בקרב על מפרץ אבו-קיר. מפקדה של אחת האוניות הצרפתיות, לוק-ג'וליאן-ג'וזף קאזאביאנקה נפגע פגיעה אנושה, ובנו ג'יוקאנטה, צוער בן 12 שנים, ניצב על הסיפון בעמדה עליה הופקד בהוראת אביו, וסירב להתפנות כל עוד לא יקבל הוראה אחרת מהאב. האב הג...

'twas midnight's call that I heard, it must have been bad to avoid that fall.  'twas midnight's grace that I felt,  over my heart as I departed from that other place.  'twas morning's shades  that embraced me,  when I cried,  sleeping tight, engulfed in the nightmares of the chosen path fearing my other selves horrid wrath  there I lied  till morn  but even now  awaken I am torn. All rights reserved to  Cha Plan Sha 

Humans need clear borders, or so it is known since the dawn of time. Without them, they take liberties which make them fit for crime. But a limited human ? look at them. They are quite benign. Take the end from the human's outlook and you have made him into an empty book. Put an end in front, and you will see him toil with zeal with lust for he knows - he must. We start living, when we realize we will die, tells philosophy. And she does not lie. But why is it that death does not suffice  ? that in addition to that personal annihiliation, humans add group tragedies, the fruit of their imagination ? I think that the answer is clear, simple and sad - deep in our heart, we all know that our civilization is already dead. But why, Instead of striving to give life to a new alternative from the ash we are thriving on the images of our presumed fall and crash ? Is it that we have no faith in our abilities ? Is it that we fear of a worse alterna...

It has been ages since the last time. So M-U-C-H t- i- m- e Has Passed that I no longer really remember. How does it feel ? Is it R-E-A-L-L-Y Real ? Sometimes, obsessing about it, is such an ordeal that I just wish there was some kind of a pill to make this infinite need sum up into some form of nil. But some parts of ourselves are not that easy to kill. Once more, my soul's refusal to kneel before Mundanity's grill makes my spine chill, for I - no other - shall pay the resulted bill. But as the sight of that other path, overflowed by the bulk blocks my throat with a metaphorical chunk I seem to have no other choice but to debunk to rejoice and to find my own voice. It has been ages since the last time. But the next time will be different. All rights reserved to  Cha Plan Sha 

my internet connection suddenly died  When your connection dies no virtual friend shall hear your cries. No lol, smile or google search shall bring upon a link to earth. The virtual surfer's loneliness has no limits and no bounds. One moment you were within humanity's online wave, the other, once again, you are an outcast, like a knave, or worse, as if thrown to your grave. No longer a part of the race's gestalt one's digital being brought to a halt. Every man is once again a lonely island, when the ocean of communications is split, and the darkness of past ages covers everywhere that used to be lit. All rights reserved to  Cha Plan Sha 

XKCD, the great webcomic, suggests another original way to revolutionize our life, and end our current way of life, Forever -  (XKCD licensed this  under a  Creative Commons  Attribution-NonCommercial 2.5  License ) .  Personally, this comic-strip reminds me of Tori Amos' great song, "Crucify " ( lyrics ):

To end or not to end ? to end, to blend ? is there a difference, right there, at the end ? to end, to bend ? is there a difference, if there is no cure, one's memory to mend ? to end, to rend ? is there a difference, too damn busy, yourself to fend ? what won't humanity do, to avoid thinking of it's end ? we vend, we wend, we send, sometimes, we cast our destiny in sand, and our personality we yend, but after all is done or said, what are you doing with your time, except for death to pend ? All rights reserved to  Cha Plan Sha 

It wasn't a comet neither a star just a neutron flying afar . The nuclei before him knew not its ahead and before anyone understood we were all dead . No longer  particle or wave , without matter to adhere or enslave, a strange state of being - without any must  - Free - at last . All rights reserved to  Cha Plan Sha 

Out of Egypt we went after debate and the desert was great ! Then the promise was made and we came to a Land which we took by our hand with Fire and Swords and our own people's might making the land into our's by right. Out we were thrown but then we returned then from our hands the country was riven and away we were driven. Now, once more we are back at our shore but yesterday's sorrow shadows tomorrow. Old habits die hard and fears cast a mold will we ever set free from history's hold ? All rights reserved to  Cha Plan Sha 

As I was leafing through Google's materials regarding its new privacy policy , I was sadly thinking about the diminishing concept of privacy. With Facebook slowly sending its tentacles everywhere  and communication companies eavesdropping shamelessly , it seems we must choose between modern life and privacy, and that the choice is being made for us. There used to be times when privacy was a right. But it is clear that sooner, this no longer shall be true. No more. Soon enough, keeping our data to ourselves shall be considered illegitimate. And not too long afterwards, it will probably become a felony. Is it possible that it might be better for our civilization to end at the end of 2012 ? That we start again, a lot less of us, but with a greater commitment to the sound principles of humanity ? Maybe only one rule is required: a complete and utter prohibition on corporations ? Yes, I know. People will tell you that corporations are a necessity of modern econo...

לפני מאה שנה, היום, נפטר  יוסף ויתקין . חשיבותו ההיסטורית העיקרית של האיש, מורה ואיש חינוך בולט בין אנשי  העליה הראשונה לארץ ישראל , הוא במסמך אחד שיצא תחת ידיו: הקול הקורא שלו שנחשב לאחד הגורמים החשובים ביותר ביצירתו של גל ההגירה הבא של יהודים לארץ ישראל:  העליה השניה , גל הגירה משמעותי מאוד בהיסטוריה של הציונות, שקשה להפריז בחשיבותו. זו לשון הקול הקורא, (אותו אני מצטט מ אתר בן-יהודה ):  "בשם עמנו וארצנו קול קורא אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון אחים! בה בעת שמטרתנו הציונית האמיתית ברורה פחות או יותר, והיא תחייתנו הלאומית והמדינית על אדמת ציון, הנה הדרכים המובילים אותנו אל מטרתנו עודן חתולות בערפל, תועים אנו בהן זה עשרים שנה ויותר. ובה במידה שהרבינו ללכת, שדימינו שמטרתנו (הציונית) עוד מעט ותושג, בה במידה הלכנו, בלי להרגיש את זה, הלוך והתרחק ממנה עד עוד מעט ואבדנו לנצח..... הסיבות העיקריות להיותנו תועים, הנן: שאיפתנו לקפיצת-הדרך ואמונתנו היתירה בקירבת מטרתנו וקלוּת השגתה. אמונתנו זאת גרמה לנו שבנינו לנו מגדלים פורחים באויר, ובדמיוננו ראינו את עצמנו עפים ישר א...

As the Webcomic XKCD phrased so subtly and well  -  (XKCD licensed this under  a  Creative Commons Attribution-NonCommercial 2.5 License ).  2012 may be the last year. Ever. One minute for rationale speech: Yes, I do know that the perception of the 21/12/2012 as the LAST DAY of the MAYAN Calendar is wrong, and it is actually an indication for a change of eons, an end of the 13th Baktun and the beginning of the 14th Baktun, all a part of the great cycle of the Mayan Calendar long count . Now lets get back to having fun: 2012 may be the last year. Ever. Think about it. What would you like to do in this last year of the universe ? What wouldn't you like to do ? As it seems like a very potent line of pondering, I intend to revisit it during the year, in an attempt to create a cycle of songs dealing with the last year notion. It would be quite like last year's " poetry of the snuffles " cycle (in hebrew), a cycle which I hope shall not be rev...

Once upon a time, a smart looking grape, wearing a cape, was caught in the rape of a lascivious ape. The grape was held at dock, was trialed despite her mock, and to her greatest shock, was briefly sent behind a lock. The ape, stricken by the shame taken by the dame his honor she did maim he chose to cast  away his talent, beauty and his fame. and thus, following a short internal strife seeing shadows all around so plenty and so rife he found a sharpened knife and took his own life. All rights reserved to  Cha Plan Sha 

לבי במזרח ואני בקצוות מערב קורא את השורות והמרחקים בינו לביני עולים מהן ברורות. ואני נגנב לא סתם נלהב. רציתי לומר את האמת ועכשיו. האמת היא שאני מקנא במת המשורר שאת המילים כך חיבר. המילים האלה, שבין המזרח למערב, מעלות, טוב משאוכל אולי אי-פעם לקוות, תחושות חבויות שנקוות. לבי במזרח ואני בקצוות מערב. גם עכשיו.

the hill  The hill stands still. Who shall save us from its ill ?  Oh, i don't mean a metaphor of knights who kill and maim and hate . Oh, i don't mean a simile of values cast in mold , nor do I speak of greatness that has grown cold. We need a knight for in our past we sent them to the night, for in our thirst for ail and dill we forgot that there will come a time to pay that wretched bill.  Alas, our hunger shall be growing still for  it has come for us.   The hill.

קרני הטווס הזדקרו באימה, הנמר גישש במשושיו באפלה, רעמת הקיפוד היטלטלה לה לה לה, ובמציאות = רק פוליטיקאי חסר-פה היגג ללא חמלה.