ShadyOne's Escaped Poetry

The final stages of projects can be really dull. Pareto's rule, the law of the vital few , can be a good explanation. After all, most of the job has already been done, and now we come near the finishing touches. As exciting as they may be, in long term projects, most of the excitement has already been used, and it is hard to regain that "here comes the end!" feeling for the hundredth time. This intro probably explains how I found myself, while verifying a  punctuation  rule regarding English comma s,  enchanted by the way some grammatical examples could also shed a light on literary techniques. The objective - depict a father eating a muffin . The possibilities (to be shortly demonstrated, quoted with slight variations from Wikipedia ) are endless: Once upon a time, my father ate a muffin. My father ate the muffin, damn! My father, if you don’t mind me telling you this, ate the muffin. Sad and bitter, my father ate the muffin. My father, his eyes flashin...

a song of bereavement   The "bereavement family" is a phrase used (in some parts of the world), in regards to the loving relatives of persons who have lost their lives in combat, during military service or as a result of a terror attack, and as a description of those relatives existential state of mourning. Poems written by a bereaved father, dealing with the present absence of his dead son in his daily routine and in his night dreams, insinuating the parent's deeply-restrained feelings, were the cause for this poem, in relation to that father, a member in my "extended family". This is a rather awkward translation of a poem published previously in Hebrew on this blog , but I suspect that similarly to the famous limitations of translating humor, there are limitations regarding the translation of grief.  Sometimes, in various relations, one hears that hated phrase that of the "bereavement family". Bereavement, as we all know, does n...

אמר החזאי אמר החזאי והותירני מודאג. לא התרכזתי אז כשדיבר, ועכשיו אינני בטוח במה להיזכר. לא שכחתי. לא הקשבתי. כבר איני בטוח עוד. רק אדע - מחר יהיה גשום אך שטוף שמש, יירדו זלעפות, יטפטף, גם  תזרח החמה, יהיה מעונן ובהיר, ואולי  חם, ממש כמו בגיהינום, או שאולי דווקא נקפא כולנו, כמו אותו המקום, אי-אז בעתיד שעבר. מחר יהיה טוב, יהיה רע, יהיה גם בערך. אולי לא כך ולא כך, אלא דווקא אחרת. מחר יהיה, אמר החזאי. והותירני  לבד. 

עידן לנדו ציטט את ברכט בהקשרים של איומי ההתקפה על הגרעין האיראני .  למרות ש ההקשר, לטעמי, הופך הציטוט למיותר , הציטוט לכשעצמו תמיד מוצדק: "הממשלות כותבות חוזי אי-התקפה. אדם קטן כתוב את צוואתך." (ברטולד ברכט, "מטעם" 27, תירגמה: ליאורה בינג-היידקר)

במקרה נתקלתי בציטוט ישן של יצחק שמיר (ראש-הממשלה לשעבר, ומי שכתב אוטוביוגרפיה לאחר מכן) על החוויה של כתיבת ספר. ציטוט שנראה מתאים לכל יוצר, בכל זמן : "אני כתבתי את הספר ואני מאד רוצה שיקראו אותו, אך עיקר החשיבות אני רואה בכך שכתבתי אותו. מבחינתי לצאת למסע, להיות בו, להאמין בחשיבותו לא פחות חשוב מלהגיע לסיומו. אם יקנו את הספר - זה טוב, וגם אם לא יגיעו אנשים – זה טוב. אני מבטיח לך כי אצא מכאן באותו מצב רוח בדיוק".

As can be easily perceived, this blog is written using a pen name . As the question arises every now and then why I choose this form of publishing creations, this may be a good opportunity to give some reasons. The following link summarizes very nicely the pros and cons of pen-naming, and it is worth a read, in my mind, for every writer contemplating whether to publish under his real identity, or a fictitious one . As I'm clearly in favor of anonymity, I'll summarize the reasons for using a pen name: enables hiding personal traits, such as gender, age or other aspects like a funny name (gender mask worked excellently for legendary  James Tiptree jr. when she tried to penetrate a mainly-male field of writing - science fiction); eases shifting genres; assists the immensely quick and wonderfully productive writers in being taken seriously by readers, without their scary output being considered against them;   enables several writers to co-operate efficiently...

חלום חלמה היא - חלום מקסם, חלום מושלם. ואז אמרה היא לי - היה שלי ורק שלי! ואז השיב הוא לה - בשלילה. בשלילה. ואז זעקה היא - (די!) זעקה מרה, זעקה קרה. ואז הלך משם - והשיר כך תם. [הערת-פרשנות: כשאדם מאמין שפרשנות היא משהו שאמור להיות בשליטת הקורא, כפי שאני מאמין בכך, הרי שנגזר מכך העקרון, ככל הנראה, שרצוי שאמנע מצירוף פרשנות לשירתי. מצד שני, לעתים, הותרת שיר לפרשנות חופשית, עלולה לסבך משורר תמים בצרות עם סביבתו, ובמקום לכתוב שירים, יצטרך להסביר כוונתו. אז כדי לחסוך מהעולם מררה, הערה (קצרה) על הנסיבות בהן השיר נהרה: בעודי יושב בצהרי-היום, במכוניתי הנאמנה והותיקה המסרבת במפתיע, להידלק ולהתניע, (למרות שיצאה אך הבוקר מן המוסך,  אחרי תיקון יקר מדי וממושך), בעודי ממתין למוסכניק החביב-להפתיע, שעשה דרכו בצהרי יום-שישי, במקום לביתו, לביתי לסייע במצוקתי, הרהרתי באין-אונים ובעצב "כן. הגיע הזמן להחליף את הרכב". ועודי מהרהר ועל המכונית וחושב החל בלבי דיאלוג להתעצב. מה אפשר לעשות. גם למכוניות יש לב. ] 

Once upon a time, a smart looking grape, wearing a cape, was caught in the rape of a lascivious ape. The grape was held at dock, was trialed despite her mock, and to her greatest shock, was briefly sent behind a lock. The ape, stricken by the shame taken by the dame his honor she did maim he chose to cast  away his talent, beauty and his fame. and thus, following a short internal strife seeing shadows all around so plenty and so rife he found a sharpened knife and took his own life. All rights reserved to  Cha Plan Sha 

Halloween comes and soon it will go. Did you know ?  kardash  is a village in Azerbaijan ! But people are more interested in Kim  - Kardashian ...  Poetry is an emotion  woven by words, but looking at Google's trends one feels as one blends -  Trapped within reality,  overwhelmed by crowds' mentality. And still, I seek an escape from the media's cadence,   ignorance of the world's decadence,  silence in which to enjoy the seasons' dance  and maybe even find a little solace.