ShadyOne's Escaped Poetry

40 שנה חלפו מאז שהמשורר בארי חזק נהרג במלחמת יום הכיפורים. שירו, ' ריבונו של עולם ', מולחן ומושר על ידי ברי סחרוף  הוא דרך לא-רעה להיזכר או להכיר את המשורר רב-הכשרון הזה שהלך מאיתנו בטרם עת: שמו הפרטי, בארי, נבחר על ידי הוריו לזכרו של  ברל כצנלסון  ('בארי' היה שמו העברי של ברל). כשאנחנו נזכרים בבארי, בדעת או מבלי-דעת, אנחנו גם מעלים על שפתינו את זכרו של ברל. המנגנון הזה של שמות עתירי-משמעות מייצר תופעות לא פשוטות של היזכרות.  בכל פעם שאני נתקל בשמו של  קיבוץ בארי , יישוב שגם שמו נבחר להנצחה של ברל, אני נזכר בבארי חזק....  "אנא הגבר עוצמת אותותיך  כאן אני לא שומע לא יודע... "

Procression = procrastination and depression. That ongoing procratstination of something you must do, you know you will not enjoy doing. Having done that, you are overflowed with Happination, that combination of happiness that comes at the end of Procrastination, when life is objectively improved, and that act you postponed so heartily seems so small and easy to have performed. Example: I knew I had to take my car to the car electrician, so that he may find out why it does not start anymore. I knew that at the end of it all, I'd be overwhelmed with Happination. But for now, I could not help but obsess. Is it the battery ? I wondered. Is it something much more difficult to fix ? I shuddered. I had to get over this wave of Procression. "Just one more post", I thought to myself. Then I'll shower. Then I'll find someone to help me start the car with cables, and then - then I'll call the car electrician and see if I can come to him today!