קראתי על אמירה הס ושירתה (לא העיתונאית עמירה, אלא המשוררת אמירה) לא הכרתי אותה קודם וזו היתה כתבה מעניינת למרות שכמו תמיד ב'הארץ' כשאתה קורא על שירה ועל יוצר/ת יהודי/ת ממוצא מזרח תיכוני אתה צריך להיות מעט סקפטי ולא להיסחף עם גלי השבחים אל הררי עבודת-האלילים ובכל זאת היו בה, בכתבה הזו סוג של פנינים של מפגש שנדמה כי הם מצדיקים את ההערצה הזו ולו הערצת-מעט אפרת מישורי כתבה על הספר השלישי שלה הנחיה לקריאה: "לא לעצור כל רגע ולחפש מובן, תוך פירוק זהיר וחשדני של כל משפט ומשפט. אלא לרוץ, להתמסר לקצב שמכתיבים השירים ולהניח להם לפעול את פעולתם". ועל כך השיבה הס : "לפעמים יבוא לך שיר כמופע אורקולי, לפעמים יבוא לך שיר כדהרת סוס. אתה צריך להתחבר למקור שממנו נבעו המילים האלה ואז תבין אותו, בלי צורך לפתור איזו חידה". ולנסיונות הסיווג שלה היא משיבה: "אני לא חושבת שהתכנים שלי שונים מהתכנים של איזה משורר אחר שנגע במקומות שאני נגעתי. ואני גם לא יודעת אם אני פמיניסטית. אני באמת לא יודעת מה אני. אני די אנדרוגינוס כזה. אני לא מסתכלת על עניין של זכר או נק...