זמן סגירה (שיר סיום)

חמש שנים חלפו ביעף
אבל הזמן אשר חלף
לא אבד
לא אבד

הגיע זמני
לעבור אל משהו
אחר
שאיננו פחות
גם אם איננו יותר

מיוחד הוא הדבר
שאת לבנו תופש
וזכרו
עמנו יוותר
גם ביום אחר.

היו שלום
והאמינו
עוד יבוא היום
בו נשורר יחדיו
הרי כולנו ילדיו.

לא בני אדם אלא משהו אחר

קראתי בראיון מוזר ומעניין עם האנתרופולוג תמיר ליאון ב'הארץ'
שהנוער פחות אנושי, פחות אמפתי, פשוט משהו אחר.

אין מה לומר.
תמיר צודק. הנוער הולך ומתדרדר.
אבל זה התחיל הרבה לפני הסמארטפון והטכנולוגיה
אותם ליאון מאשים.

כבר לפני  50 שנה אמר אברהם שפירא
(השומר האגדי של פתח תקווה)
לחבורת בני נוער :
"אתם נוער אתם? אתם בררה!"

שפירא צדק  כמובן
אבל זה התחיל הרבה קודם.

בערך שלושת-אלפים שנה קודם לכן
(אל תתפשו אותי בשנה)
אמר קוהלת
"כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל".

שלמה המלך צדק כמובן.
אבל זה התחיל הרבה קודם.

אלפי שנים לפניו אמר אלוהים
"רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ,
וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ,
רַק רַע כָּל-הַיּוֹם"

אלוהים צדק כמובן.
אבל בעצם זה התחיל
הרבה הרבה
קודם לכן...

אז אולי אתם רוצים להזמין אותי לסדנה או להרצאה ?
נכון שאני לא אנתרופולוג יישומי,
אבל גם משורר יישומי כמוני מסוגל להעלות טענות היסטריות
ולהבהיל אתכם טוב טוב.

אולי תנסו?
מה יש לכם להפסיד?
לא יפה.
אתם פשוט לא בני-אדם.

מה יבטיח ?

מפגש עם טקסט מהעבר
הציג בפניי מחדש את ההווה
(בו אני חיי)
ופתאום הבנתי שבעצם
לא השתנה דבר

הכל נראה אחרת
המסיכות הן מופלאות
אבל גולת-הכותרת
היא שהכל דומה מאוד.

אבל מה במקום ?
דמוקרטיה, פלוטוקרטיה,
קומוניזם, אוטופיזם
או כל סוג אחר של איזם ?

המכנה המשותף
כל-כך פשוט
כל-כך נורא.

האם יש טעם
לשוב בחזרה ?


ואם לא,
ולעתיד נציע אחרות
מה יבטיח
שתהיה לנו חירות ?

הלא אנחנו יודעים למה אנחנו יכולים לצפות משליטינו

מצאתי עצמי מעלעל השבוע במחזה "וויצק" של גיאורג ביכנר. במהלך העיון בדברי המבוא למחזה, שכתב מתרגם-המחזה, פרופ' שמעון זנדבנק, נתקלתי בדברים הבאים, שצמררו אותי מכוח הרלוונטיות הפוליטית שבהם:

"... הלא אנחנו יודעים למה אנחנו יכולים לצפות משליטינו. כל מה שהעניקו לנו, סחטנו מהם בכוח. ואפילו כשנתנו משהו, השליכו אותו כנדבה לקבצנים וכצעצוע עלוב לתינוקות, כדי להשכיח מלב העם פעור-הפה את הרצועה המתהדקת על צווארו....

....כיוון שנולדנו וגדלנו בצינוק, שוב אין אנחנו חשים שאנחנו כלואים בבור כשידינו ורגלינו כבולות ופינו סתום. מהו זה שאתם מכנים 'מצב חוקי?'
חוק ההופך את רוב רובם של האזרחים לבהמות עמלות כדי לספק את צרכיו הבלתי-טבעיים של מיעוט מבוטל ומושחת?
והחוק הזה, הנתמך על ידי כוח צבאי ברוטלי ועל-ידי עורמתם האווילית של סוכניו, החוק הזה הוא מעשה אלימות נצחי וגס נגד הצדק ונגד השכל הישר, ואני אלחם בו בידי ובפי כל מקום שאוכל." 

(הציטוט הוא מתוך המבוא לווייצק/ גיאורג ביכנר (בתרגום שמעון זנדבנק; הוצאת "אור-עם"; 1982))

כמעט 200 שנה עברו. 

הכל כאילו אחרת. 

 ובכל זאת,
נדמה שכל אחד יוכל למצוא משהו 

רלוונטי
מציאותי
ודוקר
בטקסט הזה, 
כאילו הוא נכתב היום.

מגדלים של נזלת

שוב הגיעה העונה
עונת הנזלות
ובעודי מנומנם
נים ולא נים
בשעות הלילה הקטנות
ראיתי לעיני רוחי
אנשים קטנטנים
מתרוצצים
ובידיהם מחפרים
ומשאיות ואתים
והם חופרים מתוך אפי
את מחצבי הנזלת העשירים
ובעודי שואל לתכלית המבצע
הם עונים בדיצה
כי הם בונים
בארצם
בממלכת הנזלת
בנינים גבוהים ורחבים
גשרים וכבישים
וכך הם פותרים
 את בעיות הדיור בארצם
וגולת הכותרת?
מגדלים של נזלת.