יום ראשון, 13 בדצמבר 2015

הלא אנחנו יודעים למה אנחנו יכולים לצפות משליטינו

מצאתי עצמי מעלעל השבוע במחזה "וויצק" של גיאורג ביכנר. במהלך העיון בדברי המבוא למחזה, שכתב מתרגם-המחזה, פרופ' שמעון זנדבנק, נתקלתי בדברים הבאים, שצמררו אותי מכוח הרלוונטיות הפוליטית שבהם:
"... הלא אנחנו יודעים למה אנחנו יכולים לצפות משליטינו. כל מה שהעניקו לנו, סחטנו מהם בכוח. ואפילו כשנתנו משהו, השליכו אותו כנדבה לקבצנים וכצעצוע עלוב לתינוקות, כדי להשכיח מלב העם פעור-הפה את הרצועה המתהדקת על צווארו....
....כיוון שנולדנו וגדלנו בצינוק, שוב אין אנחנו חשים שאנחנו כלואים בבור כשידינו ורגלינו כבולות ופינו סתום. מהו זה שאתם מכנים 'מצב חוקי?'
חוק ההופך את רוב רובם של האזרחים לבהמות עמלות כדי לספק את צרכיו הבלתי-טבעיים של מיעוט מבוטל ומושחת?
והחוק הזה, הנתמך על ידי כוח צבאי ברוטלי ועל-ידי עורמתם האווילית של סוכניו, החוק הזה הוא מעשה אלימות נצחי וגס נגד הצדק ונגד השכל הישר, ואני אלחם בו בידי ובפי כל מקום שאוכל." 
(הציטוט הוא מתוך המבוא לווייצק/ גיאורג ביכנר (בתרגום שמעון זנדבנק; הוצאת "אור-עם"; 1982))

כמעט 200 שנה עברו. 
הכל כאילו אחרת. 


 ובכל זאת,
נדמה שכל אחד יוכל למצוא משהו 

רלוונטי
מציאותי
ודוקר
בטקסט הזה, 
כאילו הוא נכתב היום.



אין תגובות:

פרסום תגובה