נזלת הדורות דורות רבים במשפחתי חונכו על כלל ברזל - כשאפו של האדם נוזל הוא צריך רק למחוט, ואין ביכולתו אחרת לפעול חוץ מלסבול. אל תבינו לא נכון - מותר לאדם לסבול, להתלונן בפרוזה ובשיר ואפילו במחול, אבל גם כשאפשר למחות, בסוף צריך תמיד - את האף למחוט. אך היום חוויתי רגע יפהפה. "בעולמנו המודרני," הסביר הרופא - "יש תרסיסים שמול הנזלת, מבצעים מחטף ולאדם המנוזל עושים נעים באף !" כשיצאתי מאת הרוקח היה מוחי קודח בדמייני את שיא היום בו אפי המנוזל והאדום יחזור לנשום, ללא טפטוף, ללא מחסום. אבל בהגיעי לביתי, ובידי מקור רווחתי, גיליתי שהמורשת כובלת את נשמתי, ואני מתלבט כמו מין המלט עם גולגולת מחייכת, תרסיס בידי, וההכרעה מעלי כמו חרב מתהפכת, האם אבחר בדרך אבותיי או בטובת נחיריי ? אבוי ! הנטל על אפי, כבד הוא עד בלי די.