רשומות

מציג פוסטים מתאריך דצמבר, 2011

Not wanting to know

When at night I walk slowly down the sidewalk with my steps making the only sound and darkness the entire world surrounds I will not turn around to see who follows light  for I know it is probably  just a bird of night. The real cause is that I fear for a monster might be near. Without me looking, without me hearing, Without my knowing, it might not be. And thus if I can help myself bad omens,  atrocities,  signs and proofs are all ignored like mere silly spoofs. I sit aside,  and in my news I hide.   reality may not disturb the comfort and security of my dreams curb.  All rights reserved to  Cha Plan Sha 

שכב בני אלטרנטיבי ואופיו של הלילה

נתקלתי בנוסח אלטרנטיבי של שיר הילדים הקלאסי "שכב בני" ואני מביא אותו כאן ברשות מאת המעבד - שכב בני, שן במנוחה,  אל נא תבכה מרה.  על ידך יושבת אמך, שומרת מכל רע.  מיילל בחוץ התן,  הוא רוצה ללכת לגן. אך מסבירה אמא תנה, הגיע זמן השינה.  שכב בני, שן במנוחה,  אל נא תבכה מרה.  על ידך יושב אביך, שומרך מכל רע.  מיילל בחוץ הקיפוד,  הוא רוצה ללכת לרקוד. אך מסבירה סבתו בתבונה, הגיע זמן השינה.  שכב בני, שן במנוחה,  אל נא תבכה מרה.  על ידך יושבת סבתך, שומרת מכל רע.  מיילל בחוץ הינשוף,  הוא רוצה לעוף ולעוף. אך מסביר אביו בשמחה, הגיע זמן המנוחה.  העיבוד מדגים היטב עד כמה חלק משירי הילדים של פעם רוויים באידיאולוגיה ובתפישת-עולם שגם אם היא רלוונטית לגמרי בימינו אנו, חשוב מאוד להיות מודעים לה. בפוסט הזה אני מבקש להתייחס להיבט אחד של שוני שבין העיבוד לבין המקור : תפישתו של הלילה.  בשיר המקורי -  מיילל בחוץ התן; הרוח נושבת שם; הצל שם; קר שם; שועל ח...

בין הנמר לתהום

אזרח תמים הלך ברחוב ופתאום  נמלט כי תאגיד טורף חשק בו - לסלט. האזרח ניסה מפלט למצוא אך גילה לאכזבתו כי דרכו מסתיימת בצוק תלול והנמר צמוד לאחוריו במסלול. הוא לא אמר נואש, חיפש מוצא חדש וכך מצא עצמו תלוי בשיח שמהצוק הגיח. במשל העתיק לשיח פרחים נאים. רגע הנחמה בניחוח המתוק הוא הדימוי לחיים.  במציאות המודרנית קשה למצוא פרחים נאים. נדמה שהדרך לסוף אחר היא עם תאגידי-הנשך להפסיק לתקשר. 

שיר מחזור הנזלת

שיר מחזור הנזלת  כשהשנה לסופה מתקרבת המחזור לסיום הוא קורא ואפי משתומם בחדוות הארנבת  - האומנם ? היא מתעכבת ? ואולי (כפי שכתבה כבר אחרת) לא היו הדברים מעולם ? לא מאחרת ולא מטרטרת לא מתחילה ולכן לא נגמרת ? סופים הם כידוע (ובמיוחד למשוררים) התחלה של משהו לא קבוע. אך כמו היקום אם בעיגול עסקינן הרי שאין למצוא התחלה וגם לסוף בעצם אין זמן. מה שברור הוא גם אם בערך בדרך לא דרך הוא הבטחון הפשוט שכך או אחרת לבוא לבקר תמיד היא חוזרת.