הרחמים כבר מעופפים ?

עת שמעתי לראשונה על מותו בטרם עת של רמטכ"ל החמאס, לא גאה לבי בעצב.
למען האמת, להיפך.
מותו של אדם שפקד בקור-רוח על ירי טיל נגד-טנקים על אוטובוס תלמידים
איננו יכול להיות דבר רע לגמרי. העולם הוא מקום טוב יותר
בלי אנשים המסוגלים להורות כך.

אך רגע אחרי המחשבה השמחה הראשונה הזו,
עלתה הידיעה המרה שפרידות אלימות שכאלה מן העולם
לעולם אינן בודדות.
נזכרתי בדבריו של רמטכ"ל מלחמת השחרור של השפה העברית,
ב"עכשיו ובימים האחרים",
על רחמי האל הנעדרים.

האם זה מוגזם לצפות שכל בני-האדם,
כאן ושם,
יחמלו על ילדי-הגן,
שם וכאן,
עכשיו ?

הרחמים בוודאי כבר מעופפים בדרומה של הארץ,
בציפיה עזה לשוך הקרבות.