ShadyOne's Escaped Poetry

צריך להיות צריך להיות מנוזל כדי להבין את השירה הזו כי רק מי שהיה שם יוכל להבין את הפלנטה ההיא. ורק מי שראה שיר על נזלת, ולצדו פרסומת שתקל על מזור הסובלים יבין את האמת הפשוטה, הזוהרת שמאחורי שירת הפילים.

ההבדל בין שירה לפרוזה ההבדל בין שירה לפרוזה הוא מסוג הדברים שחיים להם בין הפערים אלה שבין קודש לחול אלה שבין נרתיק ומכחול אלה שבין אותה החלטה להלל שכל אחד מאיתנו מקבל, כשקמים בבוקר ובוחרים באותן שניות של שברירים שבין השינה לערות שבין החלום למציאות, האם להמשיך ולחיות או לחדול האם בשקט למרוד או ברעש לסבול האם להיכנע ליומיום או לשוב ומתחת לשמיכה לזחול. ההבדל בין שירה לפרוזה הוא עוד אחד מאותם הדברים שקשה להגדיר וקשה עוד יותר להימנע מלכתוב עליהם שיר.

ההבדל בין כאן לשם [ההבדל בין שירה שזכתה לפוסט משלה לעומת שירה שלא הגיעה עד הלום ] לכאן באים אלה שאיתם אין לי יחסים כה קרובים עד כי אני עלול להתבייש או להיפגע ממבט האחר. לשם הולכים אלה שאותם אינני מוכן עוד להראות או שמא עדיין.

מאז שהתחלתי להזמין ברשת אינני יודע עוד לזהות מי האדון שאותי יעקוף מי הגברת שאותו תדחוף מאז שהתחלתי להזמין ברשת אינני יכול יותר לשמוע על מה שהיה אתמול אצל ההיא כשההוא נפגע נורא מאז שהתחלתי להזמין ברשת זה רק אני והמחשב הוא לא מספר רכילויות ולו, אני גם לא הייתי מקשיב

גשם גשם גשם נוזל לי על קצה האף גשם גשם גשם יורד בטיף טיף טף גשם פה וגשם שם גשם מבראשית ועד קצה העולם

אפי שהיה מתנשא ברמה שהיה לי מקור נחמה סתום ודולף הוא לסירוגין ואני אומלל עמו ובגללו כמעט יותר מכל איבר אחר

הן דימוי שחוק, הרכבות, גם ביציאתן מהמנהרות, גם כשהמשרפות בעברן נותרות, גם כשרק בורגנים בתוכן הן מכילות. אבל רכבות הנזלת התקועות באפי הסתום, גורמות לי לתסכול מוחשי יותר, מכל דבר אחר.

מה עושות האיילות בלילות ? הן פושקות את רגליהן הקלות, מרמזות בעיניהן הגדולות, מפתות האיילות - בלילות. מי צופה אל משכבן מרחוק ? זהו הירח הלבן בבת-שחוק, שאומר לכוס ותן  "הבט ושתוק!" את מי מפתות האיילות בלילות ? את חברותיהן, הפילות הגדולות, אבל רק אחרי שנטלו הן גלולות, ובכל משכביהן גומרות האיילות. מי מעיר אותן עם בוקר משנתן ? לא קיפוד מלא-קוצים, לא השפן החרמן לא קוף עם בלורית, ולא תן עם קטן. כי אם איילת השחר, חברתן, בנשיקה רטובה מעירה אותן - משנתן.

נזלת נוזלת מדחי אל דחי טיפותיה כעינוי סיני על פניי כבר איני מבחין בין ימין ושמאל לא יודע מה מקרבני יותר אל השאול האם מחיטת ממחטה או המשך הנזילה השקטה נזלת נוזלת מדחי אל דחי טיפותיה כעינוי סיני על פניי

צפרדעים של נזלת הומות בנחיריי קופצות, תועות, מתנפחות ומתכווצות, ואין הן חדלות לרדת לחיי צפרדעים של נזלת רוקדות בנחיריי כבר לא זוכר מתי ידעתי פנאי מהנזלת של חיי צפרדעים של נזלת גרות בנחיריי ואני רק מחכה לרגע, שיאמרו הן די.

התחלה בלוג של שירה !? אתה עושה את זה מבחירה ? באמת אין לך משהו טוב יותר לעשות עם זמנך ? האומנם יהיו קוראים לדבר הזה, במחילה מכבודך ? כן, בלוג של שירה מבחירה גם שירה לא-גבוהה (מבחירה)  ראויה לבמה משלה ומי שירצה, יאכל (כלומר יקרא) ומי שלא? לא נורא.