התקוה , שבה השבוע לכותרות, כאשר שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן , לא שר את ההמנון ועורר את חמתם של חברי הפרלמנט שלנו מצדה הימני של המפה הפוליטית . למקרה שאתם לא זוכרים את המילים, אני מצרף אותן כאן: כֹּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה, וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח, קָדִימָה, עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה, עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. (הנוסח המצוטט - מאתר הכנסת ) אנשים רציניים ממני יצאו להגנתו של ה ערבוש הסרבן שסירב לשיר את המנוננו (אם כבר אני עושה שימוש במילים מפורשות, כדאי להציץ גם ב ערך האינציקלופדי הבא באותו הקשר של המונח המביך הזה ), ובכל זאת חשבתי שכדאי להזכיר כמה עובדות - הרצל לא רצה ב"התקווה" כהמנון התנועה הציונית. אבל השיר הושר על ידי תומכי ציון בסוף הקונגרס הציוני השישי (כמחאה על הדיונים ב תוכנית המכונה "תוכנית אוגנדה" שעלתה אז על שולחן התנועה), ומאז זכה בדומיננטיות שהביאה אותו ...
דבר עוקב דבר והחיפוש אינו נגמר התחלה חדשה מדשדשת ונפשי (ממש כמו של ח"ן) מתייבשת האם באמת אפשר בדומה לחצייה של אותו הנהר לשוב בחזרה אל מכרות-הפחם בלי שיקרה שום דבר ? האומנם, יסודות הארץ לא תרעדנה ? שביטים לא יפלו והירח אף לא יהסס לרגע אחד במסלולו שם מעלה כשהוא מביט ורואה את מה שקורה, כאן למטה ?
Repugration = a strange combination of repugnance and admiration. As I was reading about the I sraeli's Prime Minister, Benjamin Netanyahu, plan of cancelling the primaries in his own party, which he has been dominating for most of the last 20 years , my heart and mind were filled with repugration. It was not just the man's shameless cunning. It was his endless, infinite, all-consuming ambition. This image is quoted from Wikipedia. It is in the Public's domain .
תגובות
הוסף רשומת תגובה