ShadyOne's Escaped Poetry

השחקנית והזמרת אפרת בן צור   ב ראיון מעניין עם איילת שני שיותר משהוא ראיון, הוא סיפור רב-רבדים על החיים . עצוב, מצחיק, מעניין ומאלף לקרוא שמי שנמצאת בתקופה של פריחה בקריירה שלה - כשחקנית וכזמרת, מסוגלת לומר משפט כמו: "אני בתקופה שאני צריכה אנרגיות. משהו נסחט בי. אולי בגלל ההוצאה של האלבום. בפברואר יש לנו 17 הצגות של "יונה ונער" ויש לי שם תפקיד שאני אוהבת. אבל לשחק 17 פעמים בחודש? אני לא אוהבת. זה מדכא אותי כי זה מה שאני עושה. אז זה מה שאני הולכת לעשות? עוד כמה שנים? לנסוע במיניבוס לאשדוד ולירושלים ולעשות בדיוק את אותה הצגה? למה? ואם אני לא אעשה את זה, מה אני אעשה?" ויש שם עוד הרבה משפטים מעניינים ומעוררי-מחשבה, כמו המשפט שבכותרת הפוסט שמצוטט משם, וכמו אחרים. שווה קריאה.  

בין מחושיו ומשושיו הרהר לו החגב הרהורים נוגים על המצב הקשה והמורכב שרק הלך והסתבך - כאילו מאליו.

As I was leafing through Google's materials regarding its new privacy policy , I was sadly thinking about the diminishing concept of privacy. With Facebook slowly sending its tentacles everywhere  and communication companies eavesdropping shamelessly , it seems we must choose between modern life and privacy, and that the choice is being made for us. There used to be times when privacy was a right. But it is clear that sooner, this no longer shall be true. No more. Soon enough, keeping our data to ourselves shall be considered illegitimate. And not too long afterwards, it will probably become a felony. Is it possible that it might be better for our civilization to end at the end of 2012 ? That we start again, a lot less of us, but with a greater commitment to the sound principles of humanity ? Maybe only one rule is required: a complete and utter prohibition on corporations ? Yes, I know. People will tell you that corporations are a necessity of modern econo...