יום ראשון, 19 בפברואר 2012

המציאות בשבילי היא כמו אגזוז של אוטובוס. כל הזמן בפנים שלי

השחקנית והזמרת אפרת בן צור  בראיון מעניין עם איילת שני שיותר משהוא ראיון, הוא סיפור רב-רבדים על החיים. עצוב, מצחיק, מעניין ומאלף לקרוא שמי שנמצאת בתקופה של פריחה בקריירה שלה - כשחקנית וכזמרת, מסוגלת לומר משפט כמו:
"אני בתקופה שאני צריכה אנרגיות. משהו נסחט בי. אולי בגלל ההוצאה של האלבום. בפברואר יש לנו 17 הצגות של "יונה ונער" ויש לי שם תפקיד שאני אוהבת. אבל לשחק 17 פעמים בחודש? אני לא אוהבת. זה מדכא אותי כי זה מה שאני עושה. אז זה מה שאני הולכת לעשות? עוד כמה שנים? לנסוע במיניבוס לאשדוד ולירושלים ולעשות בדיוק את אותה הצגה? למה? ואם אני לא אעשה את זה, מה אני אעשה?"
ויש שם עוד הרבה משפטים מעניינים ומעוררי-מחשבה, כמו המשפט שבכותרת הפוסט שמצוטט משם, וכמו אחרים. שווה קריאה.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה