ShadyOne's Escaped Poetry

"הייתי רוצה להקים אתר של שירה! לא סתם שירה! אתר של שירה בעברית!" "סליחה?" שאלתי, עדיין שקוע בשרעפים בעקבות ריבוי סימני הקריאה. "אני רוצה להקים את אתר השירה הטוב ביותר!". הסביר לי בן שיחי. (אמרתי לך. לא היית צריך להיפגש איתו. ציינה המחצית הנשית שבתוכי) שאלתי אותו "ניסית למצוא אתר שירה מקורית בעברית?" הוא השיב בחיוב. הוא ניסה. הוא חיפש. "זה לא שאין בכלל... אבל..." בקיצור, הוא לא מצא את מבוקשו. עכשיו, כמו כל יזם אינטרנט טוב, הוא מבקש למלא את החסר. ולכן הוא נפגש איתי. מישהו המליץ לו עליי, מתוך כל האפשרויות בתור פלוני העוסק בכתיבה באינטרנט ואפילו חוטא בשירה עברית שמה במרשתת מעת לעת. "ומה עם פרנסה?" שאלתי. (מחציתי הנשית הביטה בי בשלווה אדנותית אך לא חסרת שביעות-רצון. משהו מהטפותיה האינסופיות בשנים האחרונות בכל זאת נקלט, כנראה) "מה!?" הביט בי בתשובה, עיניו החולמות והוזות וכלל אינן רואות את פרצופי ומבעו הספקן. אולי מוטב כך. רגע לאחר מכן, כשעיכל את השאלה, הסביר לי שאומנם, נכון, ה טרנד  איננו מבט...

האם מוטב לו כך או שמא אחרת ? תמהו חכמים מתווכחים על בוראם מערב עד בוקר. הם לא מבינים כי כך וגם כך לא ייטב. כי  בוראם כבר הלך השאירם מושלכים - לפחות בינתיים. אולי עוד ישוב מחר, או מחרתיים. 

האם הוא קוסם? שואלים פרשנים לכאורה מנתחים מציעים מסבירים בפועל משכיחים מסתירים מצניעים או שמא פשוט אינם מבינים את אותה האמת הפשוטה הזוהרת מאחורי המשפט הידוע לכל: גם אם אינך יכול לשקר לכולם, כל הזמן, אתה בהחלט יכול לשקר לכ-ו-ל-ם כמה וכמה שנים טובות.

אחרי מותו אל תספדו לו לא כך אלא אחרת: היה איש וראו - אינו עוד בינינו האם היה זאת טרם זמנו ומי מאיתנו יידע לקצוב את שעון החיים ?  שירת חייו נפסקה ואם שלנו נמשכת הרי שמה  שאיננו ממשיך בהכרח עצר לו באמצע וצר אבל מי יידע לומר כמה מזמורים שר ומה מהם נותר ? ומי יאמר לאן הלך ומה הומה נפשו באותם מחוזות נסתרים ? צר צר מאוד על שאינו עוד איתנו כאן אבל את מנגינת נפשו נפש חיה עוד נשמע דברים רבים לה והוא הן השמיעם לא רק בינו לבינו אלא גם בנשימותיו בחיוכו בהליכתו ואותו הרז לא נכחד כי נפשו מפזזת היא בזכרוננו משוררת היא לא אילמת כי אם מהדהדת הד-עז של עוצמת הנעורים שאבדה מאז ונזכרת עד היום ! וצר מאוד, מאוד על שאיננו שומעים אותה במו אוזנינו אבל אותם הכיסופים מתממשים במסע הנשמה שמזמן כבר איננה כאן על האדמה הזו באותו לבוש בשר ודם ובדרכה החדשה תמו כמיהות מסוג אחד והתחילו אחרות והוא שאיננו בא עוד בינינו, מהלך לו אל אותו עולם שאחרינו... וגדול, גדול מאוד, מאוד הכאב היה איש - וראו: איננו עוד, ושירת חייו באמצע נפסקה, אך אל תטעו נא שירי מזמו...

סלאם עליכום קוראים לי ביבי ואני גר בירושלים אני עושה בממשלה איזה דבר שניים מי כמוני נהנה מכל העולמות היום אני מתון וחייכן, מחר המסים לשמיים אשלח לגיהנום איזה אזרח או שניים זה נכון שאני סתם חלאה כפויית טובה זה נכון אבל אני לא אשם לא גדלתי על אהבה זה נכון יבוא הרגע בו תפנה לי הגב ואז אני אתקע לך את המס כמו פגז אני בוז'י גר באזור המרכז אני אחראי על גן הילדים ואחראי על כל הבזז מי כמוני נהנה משני העולמות היום זה הוא ומחר הוא לא הרבה מהם יצביעו הרבה מהם לא זה נכון שאני סתם חלאה כפויית טובה זה נכון אבל אני לא אשם לא גדלתי על אהבה זה נכון יבוא הרגע בו תיתן לי את הקול ואז אני אתקע בך את המס כמו פגז (מבוסס על שירו בן האלמוות של עמרי בניון, " אחמד אוהב ישראל " )

נו,  ביבי שוב התקפל, הפעם בעניין פרס ישראל .  ובקרבי עלה שיר...(על משקל אני שוב מתאהב  של יונה וולך, עם הלחן של צוף פילוסוף והביצוע המעולה של גידי גוב): אני שוב מתקפל כמו גרגמל בלילות בלי שינה שוב בפינה אני שוב מתקפל ונשבע כבר שלא וקורא לה לבוא אני שוב מבטל רק לראות מרחוק אם הצער מתוק שוב בוכה כתינוק אני שוב מתקפל ונשבע כבר שלא וקורא לה לבוא שם התבוסה מחכה ואני עובר או דרך עצמי דרך עצמך שם התבוסה מחכה ואני עובר או... קצת התמהמהתי בפרסום שלו, והופתעתי כמה מעט מהשיר היה צריך לשנות כדי להתאים אותו לנסיבות הפוליטיות הנוכחיות... שימו לב להמשך השיר ו להתייחסות לגינה ...

שעת חצות. תן חומק לו בין בתי הכפר. כבר מאוחר. אבל הוא הרי חזר מהעבר. כן, זה לא נגמר. הכיבוש המובטח של הטבע לא צלח. הוא לא שכח. גם לא נשכח. לחזור - בעצם - הוא היה מוכרח. והניגון הזה החרישי ב אשמורת חמישית נשמע לי כמו תיאור של ליל-הפסד כה ממשי. איך זה קרה לנו, בכלל ? שכך נפלנו חזרה, אל העבר הלא מוכרע? כל העמל הישגים שנערמו כמו מגדל כולם עומדים אל מול מבט המסתנן הוא מחייך חיוך ערום ומהנהן יומו קרב, והוא יודע, גם אם יהיה זקן שהפסדו לא הכרחי עוד, כן. ואנחנו? מה איתנו ? מה נאמר? הרי יומנו אנו לא נגמר! עוד לא עבר ! האם נוכל להתמודד עמו עם מבטו עם צליל קולו החרישי ? או שמא גם אנחנו ניסע מפה כי הרי זה לא אישי ? והניגון הזה החרישי באשמורת חמישית יכול עוד להפוך פתאום לשיר של ניצחון כה ממשי. איך זאת יקרה ? האם נדע לזכור ? האם נוכל עוד להאמין ולהקדיש וגם לבחור אם זאת יקרה האם אנחנו עוד נחזור ? והניגון הזה החרישי יהיה שירנו? שיר של הצלחה מבראשית ? שעת חצות. תן חומק לו בין בתי הכפר. כבר מאוחר. אבל הוא הרי חזר מהעבר. כן, זה לא נ...