ShadyOne's Escaped Poetry

the hill  The hill stands still. Who shall save us from its ill ?  Oh, i don't mean a metaphor of knights who kill and maim and hate . Oh, i don't mean a simile of values cast in mold , nor do I speak of greatness that has grown cold. We need a knight for in our past we sent them to the night, for in our thirst for ail and dill we forgot that there will come a time to pay that wretched bill.  Alas, our hunger shall be growing still for  it has come for us.   The hill.

נזלת קיצית  והנה לפתע באמצע קיץ מיוזע ולח בלב מחאה ומפגן כללי של שביעות-רצון חסרה אפי העצוב פתאום שוב הפך נוזל וגדוש מרוט וחבוש והכל באשמת המזגן הארור כה יעיל ונחוש החזיר לאפי את תחושות החורף האבודות הטיפות שוב נופלות שוב נופלות. 

wanted: a leader with a ... for a people without we need a knight in shining armour with a sword and shield to call a duel upon our leaders and lay them on the hill. oh, i don't mean that old charade of leaders wise and great, nor do i mean the ones to kill and maim and hate. we need a leader with a conscience for ours is too light, to help us work together and help us get it right. i just fear that mediocreness has taken its last toll, and no longer is there any knight, to come and take the call.

מזמור לפרופיט דוראן      (לכבודו של אחד מגדולי נושאי לפיד הויכוח עם הנצרות בספרד האונסת)     יש אנשים, אותם יש ליזכור,     צללים מעבר הראויים למיזמור,     חיים של כבוד, חוכמה ומתת,     קול שנישא בגאון ללא חת!     בימי אנוסים, בארץ ספרד,     ניצב שם אדם, קראו לו אפד,     מול רודפי עדתו ניצב בגאון,     שרה אל מולם ללא חדלון,        הוא וכתביו אל מול ההמון!     היו אז ימים של דמע וכאב,     לא היה זה קל לצאת בעוז לב     וזאת האמת, שלו הייתה אור,     יצחק בן משה, האיש שנזכור!                       מסתבר שלא קל כל-כך לכתוב שירי תהילה וזיכרון … עכשיו מובן יותר מדוע "שאל" מי שנטל   את "מנשרים קלו ומאריות גברו" … דימוי שעובד, עדיף על משהו שאלהים יודע איך יתקבל....

די כבר ! לישון. אבל איך אוכל ? הפחד אוכל, ואותי מטלטל, שמחר לא יהיה, והכל יתנדף בחלום! שמחר יהיה גרוע, מהיום. 

הדרך להבדיל בין פוליטיקאי נחוש ונבון המיטיב לבחור מאשר ההמון, לבין פוליטיקאי תחמן ושנון המעדיף תמיד את טובת הטייקון, היא פשוטה וברורה וקל לראותה  - הישר את מעשיו ינמק ויסביר, בעוד שהרמאי במעטה עשן,  ונפנופי ידיים את רצונו יסתיר. 

קרני הטווס הזדקרו באימה, הנמר גישש במשושיו באפלה, רעמת הקיפוד היטלטלה לה לה לה, ובמציאות = רק פוליטיקאי חסר-פה היגג ללא חמלה.