מזמור לפרופיט דוראן (לכבודו של אחד מגדולי נושאי לפיד הויכוח עם הנצרות בספרד האונסת)
יש אנשים, אותם יש ליזכור,
צללים מעבר הראויים למיזמור,
חיים של כבוד, חוכמה ומתת,
קול שנישא בגאון ללא חת!
בימי אנוסים, בארץ ספרד,
ניצב שם אדם, קראו לו אפד,
מול רודפי עדתו ניצב בגאון,
שרה אל מולם ללא חדלון,
הוא וכתביו אל מול ההמון!
היו אז ימים של דמע וכאב,
לא היה זה קל לצאת בעוז לב
וזאת האמת, שלו הייתה אור,
יצחק בן משה, האיש שנזכור!
מסתבר שלא קל כל-כך לכתוב שירי תהילה וזיכרון… עכשיו מובן יותר מדוע "שאל" מי שנטל את "מנשרים קלו ומאריות גברו"… דימוי שעובד, עדיף על משהו שאלהים יודע איך יתקבל. עם אילוצי המסגרת של האקרוסטיכון, התקבל כאן משהו עילג שמזכיר מאוד שירי תהילה סובייטיים. אז אם כבר -
זה מה יש…
זה סטאלין השמש, מנהיגנו מאמש
האיש של העם, גדול השפם
מצביא עולמות, יצרן אלמנות
הוא המשחרר, שאותנו עוצר,
יוסף האיום, הביאנו הלום,
שמש עולם, זמנו הנה תם …
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה