התקוה , שבה השבוע לכותרות, כאשר שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן , לא שר את ההמנון ועורר את חמתם של חברי הפרלמנט שלנו מצדה הימני של המפה הפוליטית . למקרה שאתם לא זוכרים את המילים, אני מצרף אותן כאן: כֹּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה, וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח, קָדִימָה, עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה, עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. (הנוסח המצוטט - מאתר הכנסת ) אנשים רציניים ממני יצאו להגנתו של ה ערבוש הסרבן שסירב לשיר את המנוננו (אם כבר אני עושה שימוש במילים מפורשות, כדאי להציץ גם ב ערך האינציקלופדי הבא באותו הקשר של המונח המביך הזה ), ובכל זאת חשבתי שכדאי להזכיר כמה עובדות - הרצל לא רצה ב"התקווה" כהמנון התנועה הציונית. אבל השיר הושר על ידי תומכי ציון בסוף הקונגרס הציוני השישי (כמחאה על הדיונים ב תוכנית המכונה "תוכנית אוגנדה" שעלתה אז על שולחן התנועה), ומאז זכה בדומיננטיות שהביאה אותו ...
מצאתי עצמי מעלעל השבוע במחזה " וויצק " של גיאורג ביכנר . במהלך העיון בדברי המבוא למחזה, שכתב מתרגם-המחזה, פרופ' שמעון זנדבנק , נתקלתי בדברים הבאים, שצמררו אותי מכוח הרלוונטיות הפוליטית שבהם: "... הלא אנחנו יודעים למה אנחנו יכולים לצפות משליטינו. כל מה שהעניקו לנו, סחטנו מהם בכוח. ואפילו כשנתנו משהו, השליכו אותו כנדבה לקבצנים וכצעצוע עלוב לתינוקות, כדי להשכיח מלב העם פעור-הפה את הרצועה המתהדקת על צווארו.... ....כיוון שנולדנו וגדלנו בצינוק, שוב אין אנחנו חשים שאנחנו כלואים בבור כשידינו ורגלינו כבולות ופינו סתום. מהו זה שאתם מכנים 'מצב חוקי?' חוק ההופך את רוב רובם של האזרחים לבהמות עמלות כדי לספק את צרכיו הבלתי-טבעיים של מיעוט מבוטל ומושחת? והחוק הזה, הנתמך על ידי כוח צבאי ברוטלי ועל-ידי עורמתם האווילית של סוכניו, החוק הזה הוא מעשה אלימות נצחי וגס נגד הצדק ונגד השכל הישר, ואני אלחם בו בידי ובפי כל מקום שאוכל." (הציטוט הוא מתוך המבוא לווייצק/ גיאורג ביכנר (בתרגום שמעון זנדבנק; הוצאת "אור-עם"; 1982)) כמעט 200 שנה עברו. הכל כאילו א...
בעקבות אחד מהמשוררים החביבים עליי , חשבתי ש הרעש סביב ההנפקה של פייסבוק הוא הזדמנות נהדרת להזכיר עובדה בסיסית בנוגע לפייסבוק, שחשוב לזכור למרות כל ההתלהבות מהרשת החברתית הגדולה בעולם, שבגודלה כבר היום מתחרה עם המדינות הגדולות בעולם (במדידת מספר האנשים הנכנסים אליה בחודש... המדד של כמה אנשים פעילים בה בכל רגע נתון הוא שאלה שעד כמה שהצלחתי לברר, היא קשה הרבה יותר למענה, וכנראה שלא במקרה...) רוב האנשים שאני מכיר נכנסים לפייסבוק כדי לבדוק "מה חדש". אומנם לא כולם מכורים לרשת-החברתית (התמכרות לפייסבוק מוכרת כיום כבעיה אמיתית. יש דרכים למדוד את רמת ההתמכרות , מאמרים על משמעויותיה , תהיות בנוגע לשורשיה האמיתיים , דרכים להתמודד איתה והיא כמובן ניתנת למיקום במסגרת ההתמכרות הכוללת לאינטרנט , תופעה מורכבת בפני עצמה), אבל נראה כי כולם מחוברים לזווית-ההתבוננות הזו כשהם בוחנים את החיים הוירטואליים שברשת-החברתית. כתוצאה, בכל פעם כשמישהו סביבי מזכיר את פייסבוק, גם אם אני נענה בהתלהבות, בו בזמן אני גם נזכר באותו ציטוט נושן מ" זן ואמנות אחזקת האופנוע " של רוברט מ. פירסיג - ...
תגובות
הוסף רשומת תגובה