הפער בין החלום למציאות
קרני הטווס הזדקרו באימה,
הנמר גישש במשושיו באפלה,
רעמת הקיפוד היטלטלה לה לה לה,
ובמציאות =
רק פוליטיקאי חסר-פה היגג ללא חמלה.
התקווה אלטרנטיבי
התקוה , שבה השבוע לכותרות, כאשר שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן , לא שר את ההמנון ועורר את חמתם של חברי הפרלמנט שלנו מצדה הימני של המפה הפוליטית . למקרה שאתם לא זוכרים את המילים, אני מצרף אותן כאן: כֹּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה, וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח, קָדִימָה, עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה, עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. (הנוסח המצוטט - מאתר הכנסת ) אנשים רציניים ממני יצאו להגנתו של ה ערבוש הסרבן שסירב לשיר את המנוננו (אם כבר אני עושה שימוש במילים מפורשות, כדאי להציץ גם ב ערך האינציקלופדי הבא באותו הקשר של המונח המביך הזה ), ובכל זאת חשבתי שכדאי להזכיר כמה עובדות - הרצל לא רצה ב"התקווה" כהמנון התנועה הציונית. אבל השיר הושר על ידי תומכי ציון בסוף הקונגרס הציוני השישי (כמחאה על הדיונים ב תוכנית המכונה "תוכנית אוגנדה" שעלתה אז על שולחן התנועה), ומאז זכה בדומיננטיות שהביאה אותו ...
תגובות
הוסף רשומת תגובה