העין השביעית הביאה את מאמרו המעורר של דוד פרישמן (כן, כן, אותו האיש על שמו קרוי בתל-אביב הכביש), "על הגניבה" (שאפשר למצוא גם בפרוייקט בן-יהודה). בין דבריו הוקסמתי מדברי הסניגוריה שלו על סוגי "הגניבה הספרותית הטובה":
'יש גם מין גנבה ספרותית, שהוא פשוט מין מצוה. כותב איזה הדיוט ספר ושם נמצא איזה דבר טוב, ורק שצורתו והרצאתו גרועות מאד, ולכן בא סופר בעל כשרון ונוטל את הדבר הטוב משם ומרצה אותו לפנינו – הרי זה עושה מצוה. הספר עובר ובטל ונשכח, ומצוה היא להציל את הרעיון האחד הטוב, בכדי שלא ימות גם זה עם השאר.במקצוע האמנות לא די לנו שיש לו לאחד איזו מחשבה טובה. אלא שתהא מחשבה זו גם מעבדת יפה. כלי-הנשק והתכשיטים של המנצח שיכים לעולם להמנצח. אחד הסופרים המפורסמים בגרמניה, כשהיה קורא איזה ספר שנתקלקל ביד מחברו, היה אומר: את זה עלינו לתקן עוד באיזה זמן מן הזמנים ולעשותו יפה. תקן ועשה יפה – זוהי תורת-המוסר היחידה של הגונב. העיקר הוא שיעשה את הנשחת יפה, ואז תבוא עליו ברכה.
מלבד זה עושים לפעמים הגנבים הספרותיים מעשה טוב, כשהם לוקחים דברים מתוך ספרים קדמונים, שאין להם מהלכים עוד בין הקוראים שבזמן הזה, ומרצים אותם לפני הקהל החדש לפי טעמו. מה איכפת לו לאפלטון, אם יבוא לפעמים סופר חדש וגונב מעט ממנו ונותן אותו לפני הקהל? יפוצו-נא דברים טובים של אותו זקן בקרב החדשים ככל האפשר! הסופרים, שמהם גונבים הגנבים הרבה, הם גם המפורסמים ביותר כמו, למשל, פרידריך ניטשה בזמן הזה.במדה שגונבים ממנו, נעשה זה מפורסם יותר ויותר. כל גנב וגנב נושא החוצה את זרע רוחו. – נפלא הדבר, כי בשעה ש"גנבו" אנשים כשקספיר, כגיטה או כשופנהויאר, מיד נעשו הדברים לדברים גמורים של שקספיר וגיטה ושופנהויאר ממש. העיקר הוא, כי הלוקח יטביע את חותמו הוא על הלקוח. ביחוד נראה דבר זה אצל שופנהויאר. הגזל שנמצא אצלו מפליא ומתמיה. כל אות ואות וכל מלה ומלה של הרעיון הזר נעשות אצלו משלו, נושאות עליהן את רוחו ואת תכונתו ואת טבעו ומתאימות לגמרי עם הבנין כלו. רק לפי תכונתו של הסופר תהלל הגנבה. מי שאין לו חוש ספרותי, זה אינו רשאי בכלל לכתוב, וממילא ישמר מן הגנבה.
ויש גם גנבה ספרותית כזו: לוקחים מחשבות ושיטות ודרכים וחמרים שהשתמש בהם איזה אדם גדול במקצוע שלו וחוזרים ומשתמשים בכל אלה במקצועות אחרים. למשל, מעבירים מחשבות פילוסופיות ממקצוע הפילוסופיה ומשתמשים בהן לעניני הפוליטיקה או לוקחים שיטה חדשה הנהוגה בחכמת ידיעות-הטבע ומנהיגים אותה במקצוע חכמת-הכלכלה, נוטלים את הטרגדיה של הויפטמן עם הריאליסמוס שלהן בנוגע לאנשי שלזיה ועושים כמוהן בנוגע לאנשי מחוזות אחרים, בקצור: מה שנעשה אתמול באפן סוציולוגי, הוא שיעשה היום באפן פסיכולוגי ומחר באפן פתולוגי או היסטורי או פילוסופי, או מה שיספר היום בברסלוי הוא שיספר מחר בפטרבורג וכדומה.
מחשבות מקוריות אין להם אלא לבני-אדם מעטים מאד, ואולם רבים מאד מבינים, כי על-ידי שינוים ידועים באחד החמרים יש מקום לצורה שנראית כעין מקורית. וגם פה תלוי הדבר רק במדת הכשרון. התלמידים הראשונים של איזה אדם גדול, בבואם לחקות אותו, עוד גדולים הם בעצמם במדה ידועה, שהרי היו הראשונים להשיג את החדש; ואולם מעט מעט הם פוחתים והולכים, עד שבאים אלו שאין להם אלא אומנות-יד, ולבסוף באים גם אלו שאינם יודעים אלא את המלים לבד ומפטפטים אותן. – רב הספורים הנכתבים אצלנו בתור מקוריים, עם השורות הקצרות שלהם ועם הנוסח הידוע שלהם, גרועים אלף אלפי פעמים מכל הגנבות שבעולם, תחת אשר הסופרים המקוריים באמת, עם כל "הגנבות" שלהם, נשארו מקוריים גם למרות כל "הגנבות"! '
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה