[לרגל מפגש עם כתבה במוסף הספרות של הארץ על "אחרי זה" של גיורא פישר ובעיקר עם השיר "זה" המצוטט שם]
לפעמים,
בכל מיני הקשרים,
נשמע הביטוי השנוא
על "משפחת השכול".
שְכולׁ כידוע, אינו יוצר משפחות.
רחוק מזה. אם כבר –
להיפך.
אבל כשקראתי משיריו של האב
הרגשתי,
אחרי תחושת-הבעיטה שבועט השכול שבתוכו
ואחרי הרתיעה,
זו של ההדחקה הנמשכת
של השכול שבי,
הרגשתי,
שלא פחות משהוא אביו של מֵרום, בנו המת,
הוא אחי.
את אשר בלבו,
יודע אני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה