יום שלישי, 17 במאי 2011

סיפור קצר על עובד רס"ר וגם שיר בצידו

נתקלתי בסיפור קצר של אריאל גרייזס על עובד רס"ר. לא מה שנשמע במבט ראשון ובהחלט שווה קריאה.

אני, אגב, לא באמת יכול להגיד איפה שירתתי. באמת לא. מצחיק, אבל לך תגיד ששירתת ביחידה שלא רק שהיא לא קיימת אלא שהיא גם לא סקסית במיוחד. דכאון. אולי עדיף כבר להיות עובד רס"ר. למרות שגם אצלנו היציאות היו טובות ובוודאי היה יותר מעניין. נוסטלגיה...

אבל אם לקחת רגע של ביקורת ספרות, למרות שהיצירה הזו בהחלט מקסימה בעיניי, היא לא מציאותית. מסיבה מאוד פשוטה. מעולם לא פגשתי בעובד רס"ר שהתבייש בהיותו עובד רס"ר. אם כבר - להיפך. סידור נהדר, ומי צריך יותר, וכולי וכולי, והמנטליות של רוב מי שנתקלתי בו פה ושם בתפקיד הזה, היתה שאם אפשר לעשות משהו מחר, עדיף לדחות אותו למחרתיים. האדם היחיד שפגשתי אי-פעם שהתבייש בתפקיד שלו, היה בחור שסונג'ר כמסופח לשלישות של איזושהיא מפקדה אלמונית. וגם הוא, אינטליגנטי ומבריק ומבוזבז, כמו כל-כך הרבה אנשים שכולנו מכירים בשירותם הצבאי, לא היה צריך להתבייש. מי שצריך היה להתבייש, היה מי שהביא אדם צעיר ומוכשר להשחית 3 שנים מחייו על שטויות, שגם אנשים פחותים ממנו יכלו לבצע, ושאם נהיה הוגנים - היו יכולות שגם לא להתבצע.

ונסיים בשיר קצרצר:

אדם בא לצבא כשהוא נכון לתת
אבל קורה שהצבא לא יודע
וכתוצאה
האדם שבא לשרת
הופך אט-אט מנסיך לצפרדע. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה