יש הגיון בשגעונו של הסדר
בכל פעם בה הסדר קורא אותי לסדר אני שב ונתקל בכל אותם דברים רבי-משקל שבתוך הבלאגן מעצמם נחבאים בהם יהיה עלי הטיפול להקדים לפני שאוכל לסדר סוף סוף את שאר החיים.
רשומות
תמונה של ירח
לפעמים נתקלים באינטרנט במשהו יפה. סתם כך. תמונה של מה שנקרא 'ירח אסיף' (harvest moon) בלשון-עם-זר, תפשה את עיניי ומטרידה את מנוחתי. אז הנה הקישור אליה . הירח בדרך-כלל ממלא ספרי ילדים לרוב. מהצד האחד, "ויהי ערב" האגדי - (התמונה מצוטטת מאתר " סימניה ") מהצד השני, התשובה המודרנית, אגדה מתהווה בפני-עצמה, "לילה בלי ירח" - (התמונה מצוטטת מ אתר YNET ) "ויהי ערב", העוסק ב'חטא', ב'כעס' וב'סליחה', ושנושא עליו ביקורות רבות בכל הנוגע לתפישת הסדר, הפרת הסדר, דיכוי ושליטה, ושאר ירקות מבית-מדרשו של המרקסיזם ונכדיו, זכה לתשובה מהפכנית-חתרנית מאלפת ומהנה בדמות "לילה בלי ירח". שני הספרים, לעניות דעתי, הינם כיום ויהיו גם בעוד דורות לקלאסיקות מאריכות-ימים. בוודאי כל זמן שהעברית תיוותר שפה חיה ומדוברת ופעוטות וספרים-שלפני-השינה ייפגשו. ההבדל בין הירחים של הספרים הוא בעצם אחד הביטויים הטובים ביותר שאפשר להציע להבדל בין הדורות, ולשינויים שעברו על היהודים-הישראלים מאז כתיבתו של הראשון ועד לכתיבתו של השני. ואני...
נזלת אביבית
שוב נזלת ? התעוררתי אומלל האביב הביא איתו את ברכת המפל מסביבי באפם מושכים אנשים האביב כבר כאן - אתם לא מרגישים ?
שיר בהזמנה
ביקשת ממני שיר. לפחות התחלה, ואם תצטרכי , תשני כל מילה. הנושא לא חשוב. גם לא הסגנון. את לא פוחדת מקול ההמון. שרבוט וחרוז נחבטו כאן יחדיו, ממתינים בצוותא לבואו של התו. עכשיו הוא יבוא ויצבע החיים בקולך המפתה, המרטיט, המפעים.
סיפור קצר על עובד רס"ר וגם שיר בצידו
נתקלתי ב סיפור קצר של אריאל גרייזס על עובד רס"ר . לא מה שנשמע במבט ראשון ובהחלט שווה קריאה. אני, אגב, לא באמת יכול להגיד איפה שירתתי. באמת לא. מצחיק, אבל לך תגיד ששירתת ביחידה שלא רק שהיא לא קיימת אלא שהיא גם לא סקסית במיוחד. דכאון. אולי עדיף כבר להיות עובד רס"ר. למרות שגם אצלנו היציאות היו טובות ובוודאי היה יותר מעניין. נוסטלגיה... אבל אם לקחת רגע של ביקורת ספרות, למרות שהיצירה הזו בהחלט מקסימה בעיניי, היא לא מציאותית. מסיבה מאוד פשוטה. מעולם לא פגשתי בעובד רס"ר שהתבייש בהיותו עובד רס"ר. אם כבר - להיפך. סידור נהדר, ומי צריך יותר, וכולי וכולי, והמנטליות של רוב מי שנתקלתי בו פה ושם בתפקיד הזה, היתה שאם אפשר לעשות משהו מחר, עדיף לדחות אותו למחרתיים. האדם היחיד שפגשתי אי-פעם שהתבייש בתפקיד שלו, היה בחור שסונג'ר כמסופח לשלישות של איזושהיא מפקדה אלמונית. וגם הוא, אינטליגנטי ומבריק ומבוזבז, כמו כל-כך הרבה אנשים שכולנו מכירים בשירותם הצבאי, לא היה צריך להתבייש. מי שצריך היה להתבייש, היה מי שהביא אדם צעיר ומוכשר להשחית 3 שנים מחייו על שטויות, שגם אנשים פחותים ממנו י...
שיר של שכול
[לרגל מפגש עם כתבה במוסף הספרות של הארץ על "אחרי זה" של גיורא פישר ובעיקר עם השיר "זה" המצוטט שם] לפעמים, בכל מיני הקשרים, נשמע הביטוי השנוא על "משפחת השכול". שְכולׁ כידוע, אינו יוצר משפחות. רחוק מזה. אם כבר – להיפך. אבל כשקראתי משיריו של האב הרגשתי, אחרי תחושת-הבעיטה שבועט השכול שבתוכו ואחרי הרתיעה, זו של ההדחקה הנמשכת של השכול שבי, הרגשתי, שלא פחות משהוא אביו של מֵרום, בנו המת, הוא אחי. את אשר בלבו, יודע אני.
על זכרון והנצחה
נכתב ליום הזכרון לחללי מערכות ישראל, ל רגל ויכוח ההנצחה הנורא, על כבאים, שוטרים וסוהרים האדם המוסרי, הבוגר, השקול, ינהג קצת אחר אם יהפוך לשכול. להבין זאת צריך כל אדם ואדם אך אין זה צידוק להבחין בין דם לבין דם. כל מי שנפל במלחמה החזקה על קימום וקיום של ארצנו הרכה, זכאי להיזכר באופן מופתי ממש כמו אוריה החיתי. כל המבקש את יקרו להגדיל כל המבקש בין הבאים להבדיל - בין פעוט שבן-עוולה רצח לבין חייל שטנק שנפל ממגבה מעך לבין איש מודיעין שממחלה לא התאושש לבין כבאי שנספה בתפקיד כשנלחם מול האש כל המבדיל בין קדושים וקדושים גם אם מנהמת-לבו הוא רוצה את יקירו לייחד אסור להפקידו על ניהול הגל-עד. כי גם האדם המוסרי, הבוגר, השקול, ינהג קצת אחר אם יהפוך לשכול, ומדינה, שלא כמו היחיד, חייבת לזכור את כל אנשיה - תמיד.